שבח ארץ ישראל בזמנינו
- Thread starter דיין
- תאריך התחלה
צוּר חֻצַּבְתֶּם
משתמש ותיק
אני מתנצל. באמת לא התכוונתי להתדיין בכוחות עצמי וסמכתי על בעל דבריך @המצפה לישועת ה' שידיו רב לו, ורק הערתי שכיון שגם הוא ככל הנראה אינו מתכוון להתנער ממסורת אבותינו ורבותינו וכל הנידון העומד לויכוח הוא המצב כיום וממילא גם המסר הרלוונטי, לכן ניתן לכנות את דבריך דמגוגיים.אחד מן הגולה אמר:
אבל בסופו של דבר אתה צודק שבעיקר רציתי להעלות את תואר הכבוד החדש שחידשתי שעדיין מונח בקרן זוית ואיש לא מהדס בו ליטלו, ונתליתי על דבריך. עמך הסליחה.
אחד מן הגולה
משתמש ותיק
הערתי על דבריו הדמגוגויים של הרב @המצפה לישועת ה' שניסה לתאר אותי בצורה דמגוגית כאחד מיוצאי מצרים (הלואי), והצמיד לי את התואר של האנטישמים לאורך הדורות של "היהודי הגלותי", וע"ז הערתי שלהיות מחובר למסורת ולא לבגוד בכל העבר בתואנות של "היהודי הגלותי".צ֣וּר חֻצַּבְתֶּ֔ם אמר:
משכיל לאיתן
משתמש ותיק
בנציון אמר:
חבל שאתה מגיב מאמוציות ולא מתוך קריאת האשכול
צוּר חֻצַּבְתֶּם
משתמש ותיק
קראתי שוב את חילופי הדברים ביניכם. הרב @המצפה לישועת ה' טוען שישיבה בארץ ישראל איננה חשובה גלות, ולאור דבריו הוא טוען עליך היושב בארץ ישראל על כך שאתה מכנה את עצמך "אחד מן הגולה" וכופר בטובתו של מקום, והוסיף (כמובן על פי דרכו) ליישב את שמך שאולי אתה מכוון לגלויות אחרות. איני יודע איזו דמגוגיה מצאת בדבריו.אחד מן הגולה אמר:
אתה מנגד האשמת אותו בנטישת מסורת אבותינו ורבותינו שתורתם שבפינו היא מגלותינו. גם בזה איני יודע, אולי יש לך ביסוס לטענה הזאת שהדברים שכתב כאן הרב המצפה הנם נטישת המסורת, אבל כל עוד לא נימקת, אז בעיני מי שלא מצליח להבין מעצמו את הלוגיקה שבהיקש הזה זה נשמע דמגוגי וניצול ציני של העובדה שרבותינו שהו בגולת ארץ העמים ואנו שוהים בארץ ישראל כדי לכנות את מי שמכיר בזה "נוטש מסורת".
אני כותב את כל זה בלי חיבור מיוחד לתחושת שבח ארץ ישראל שהרב המצפה מזכיר כאן. אולי זה בגלל שרגשותי כבויים ועיני סומות, ואז אולי אכנה אף את עצמי "אחד מן הגולה", אבל זה יהיה אם כן בנימת תביעה עצמית ולא בגאות יחידה.
בכל אופן, אין צורך לקחת את הדברים שלי כל כך קשה, ואני מתנצל באם נגרמה לכבודו עגמת נפש מהלצתי. גוט וואך.
אחד מן הגולה אמר:
אחד הדברים הקשים לי בכל השיח הקבוע הזה, הוא חוסר ההכרה של הצדדים, במהות התקופה, וכל אחד מושך לקצה, עד שאין מקום לדעה השניה,
כלל ישראל נתון כבר במשך כמה דורות, באמצע תהליך ארוך של קליטה, משהו כמו קליטה של השתלת איבר, של כל הקהילות, התרבויות, המשפחות, והגזעים, שהתפתחו במשך דורות בחו"ל, וניטעים בארץ ישראל בזה אחר זה,
מצד אחד לא ניתן להכחיש, שכלל ישראל התפתח למימדים שאנחנו מכירים אותו, דוקא בחו"ל, וכל שורשי הזהות שלו נעוצים שם, ומצד שני לא ניתן להתעלם מזה שאנחנו בני ארץ ישראל, ואנחנו הרבה יותר מסוגלים להבין אחד את תרבות השני מאשר אבותינו, אנחנו משלבים סגנונות מעצם טבעינו, על אף ההבדלים והחיכוכים הרבים מצד שני,
הדבר הזה הוא לא חסרון בארץ ישראל, אדרבה נראה שזה סדר התהליך מראש, כמו ביציאת מצרים, שעם ישראל התפתח דוקא במדינת חוץ - מצרים, וקיבל את התורה בחוץ לארץ - במדבר, ורק כשנשלמה התפתחות העם לכדי שישים ריבוא, על כל החלוקות לשבטים, משפחות, ובתי אב, ורק אחרי שקיבלו את כל התורה כולה, מגילה מגילה עד שנחתמה, אז ורק אז נכנסו לארץ,
וחשבתי שיש בזה מהלך פשוט, שהרי התורה היא - מן השמים, והארץ תפקידה להוציא לחם - מן הארץ, והאדם נתון ביניהם, אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח, ותפקידו למזג ולאחד את התורה שהיא מן השמים, וליטוע אותה ולהצמיחה בארץ, (ואף בעבודה זו יש את צד רבי ישמעאל מצד הארץ, וצד רבי שמעון מצד התורה), וכלל ישראל כשעבר את הירדן, נכנס עם הארון ועל ידי הארון, כי כניסת ישראל לארץ היא הכנסת התורה בארץ, התורה פורצת את חומת הארץ וחודרת פנימה,
וממילא, אנחנו שזכינו להיות כאן בארץ ישראל, צריכים להיות מודעים לשני הקצוות הללו, מצד אחד כל אחד שורשו באבותיו ורבותיו, תורתו עימו ודרכו לפניו, אבל יחד עם זה, צריך להכיר בזה שפנינו פני עתיד, לגילו אור מלכותו עלינו, כאן, במציאות ובמוחש, למטה מעשרה טפחים, ביום אשר יהיה הוא אחד ושמו אחד, וזה התהליך שאנחנו בעיצומו, למזג ולהעמיק לשרשי התבונה וההשגה, למצות תוכני השונה והשווה, ולהינות מאוירה המחכים של הארץ הטובה,
אבל להאחז בארץ כאילו יש כאן ענין נפרד, שלא פונה לכל מה שהתפתח כל השנים בחו"ל, או להיאחז רק בשוני וההדגשים שקיבלנו שם, בלי לחוש את קדושת הארץ וסגולותיה, ובלי ההכרה בעוצמת נוראות הזמן בסרגל ההיסטוריה, זה דבר שקשה לקבל,
אחד מן הגולה
משתמש ותיק
הרב @צ֣וּר חֻצַּבְתֶּ֔ם טענתי כנגד הטענה הזו, אני לא רואה כאן רק טענה כנגד השם 'גולה' ומיישב שאלו גלויות אחרות, זאת הייתה טענתו בתגובה אחרת. כאן הוא מתלוצץ על מה שאני ב"ה רואה עצמי 'חניך' ו'יוצא' של גולת אירופה 'הנפלאה'. וע"ז באו דבריי שאני גאה להיות קשור ומחובר למסורת אבותי, ולא להיות מאלו שהשליכו את כל מסורת אבותיהם מאחור.אחד מן הגולה אמר:
אחד מן הגולה
משתמש ותיק
מסכים עם המשפט, וכנראה לא מספיק הבנתי כי מתוך סגנון דברי מר יראה שמבקש לומר דרך אמצעית שאינו מושך לשום קצה.מבקש השם אמר:
צוּר חֻצַּבְתֶּם
משתמש ותיק
בא נניח את הנידון מה דעת פלוני ואלמוני מהכותבים כאן. אני גם נוטה לחשוב ברוח הדברים שכתב הרב @מבקש השם, וכנראה זה בעיקר ענין של פוזיציה, זאת אומרת, אם אתה פוגש מישהו שלהרגשתך נטוע מדי בגולה אתה רואה בו חוסר הפנמה של המצב החדש שלנו, ואם אתה פוגש מישהו שלטעמך מדי מתעסק בארץ ישראל אתה רואה בו חוסר הכרה בשרשים שלנו שהם מה שאנחנו.אחד מן הגולה אמר:
מתיקות אינסופית
משתמש ותיק
כאן נטען שתנובת החלב לפרה בישראל היא הגבוהה ביותר בעולם
הצג קובץ מצורף ארץ זבת חלב.pdf
הצג קובץ מצורף ארץ זבת חלב.pdf
המצפה לישועת ה'
משתמש ותיק
משכיל לאיתן אמר:
לא מצאתי בחז"ל שהיא מתכווצת יותר משאר ארצות, אלא רק שאין בה את הברכה המיוחדת שהיתה בה בזמן ישובם של ישראל עליה.
ארץ ישראל היתה ארץ משובחת מאז ומתמיד, מעצם היותה ארץ הקודש אשר בחר בה ה', ואשר ממנה הושתת העולם כולו, ומטבעה היא עומדת לייצג את מלכות השם. וממילא מעלה רוחנית זו השתקפה גם בגשמיות הארצי, ככל מעלה רוחנית.
וכל זה מבואר להדיא בפסוקי התורה, (וכמו שרימז לעיל הרב @בנציון בקוצר לשונו), אשר שיבחה את ארץ הקודש כארץ טובה ורחבה עוד קודם כניסת אבותינו לכאן, וכן מוכח מהמרגלים שהביאו פירות משובחים מיבול הארץ, ואף הודו בכך: "ואף זבת חלב ודבש היא וזה פריה", וכהנה רבות.
אמנם בודאי שמתווספת מעלה מיוחדת כאשר הארץ נותנת את פריה לבניה, האמונים בחיקה ומשתעשעים בין ברכיה, ולא כאשר בניה בארץ המרחק, ויבולה נאכל ע"י זרים.
ובודאי ג"כ שהמעלה המיוחדת של 'עיני ה' אלקיך בה', דהיינו ההשגחה המיוחדת של שכר ועונש, שנאמרה בתורה על עם ישראל בכלל, ועל ארץ ישראל בפרט, יכולה להוסיף כהנה וכהנה על הברכה הטבעית של הארץ, יתן ויחזור ויתן.
ומסברא נקטתי לעיל שכאשר הברכה היא אל-טבעית מסתבר מאוד שזה שייך רק לחלק האחרון הנ"ל, של הברכה המיוחדת שמתווספת, ולא לברכה ה'טבעית' של אשר קיימת מצד עצם היותה ארץ המיוחדת לה'.
המצפה לישועת ה'
משתמש ותיק
מתיקות אינסופית אמר:
ייש"כ. (אגב ה'מלומדים' הללו מגוחכים ממש, 'זבת חלב ודבש' לא נאמר על דבש דבורים, כידוע).
המצפה לישועת ה'
משתמש ותיק
מבקש השם אמר:
שפתים ישק. כל משפט בדבריך צריך תלמוד והעמקה.
רק אעיר לע"ע נקודה אחת. כידוע מחז"ל, הארון לא נכנס יחד עם בני ישראל, אלא רק ירדו כפות רגלי הכהנים לקצה הירדן, ובכך מי הירדן נעצרו מזרימתם, וכך הארון בעצם 'הכניס' את ישראל לארץ, אך לאחמ"כ הארון חזר לאחוריו, ולא נכנס אלא רק אחר שמי הירדן גאו שוב כבתחילה, ונשא עמו את הכהנים שנשאוהו.
ויש להתבונן במשמעות של הדבר לאור דבריך הנפלאים.
המצפה לישועת ה'
משתמש ותיק
היטיב מר כל אשר דיבר.צ֣וּר חֻצַּבְתֶּ֔ם אמר:
רק אעיר, שלא חרה לי כאן אלא על ההזדהות המלאה והפסקנית עם הנוסטלגיות האירופאית, ואת העלאתה על נס כמייצג עיקרי ומרכזי של תורתינו, בלי נתינת שום מקום למצבים שנתחדשו על עם ישראל, ובלי שום שימת לב למקום שלנו עתה בעבודת ה' אל מול פני אבינו שבשמים ותורתו.
גם יצחק אבינו 'נטש' את דרך אברהם אבינו, מידת החסד, והלך לדרך 'חדשה', הלא היא מידת הגבורה. גם יעקב אבינו 'נטש' את הדרך של שניהם גם יחד, והלך לדרך 'חדשה' לגמרי. (ואדרבה, עשו המשיך הרבה יותר 'מדוייק' את הדרך של ה'גבורה', אך המשכיות שכזו, כשאין בה את החיבור הנכון לה' ולתורתו, היא שלילית ומוטעית).
וכבר שנו רבותינו 'איזהו חכם, המכיר את מקומו'.
ישנו משפט ידוע, כמדומה בשם ה'סבא מסלבודקא', האומר, כי גרוע מאוד האדם שאינו מכיר בחסרונותיו, אך גרוע ממנו מי שלא מכיר במעלותיו. כיון שאדם שכזה אינו מכיר כלל את האפשרויות שלפניו ואת הכלים העומדים לרשותו, ואין לו כל אפשרות להתקדם.
ההתבססות על אותה המשבצת המדוייקת, יכולה להיות נחמדה בשביל הקוסמטיקה החיצונית, ובשביל סיפוק רגשות הנוסטלגיה ויצר השמרנות הנועז, אך לא בשביל ליצור משהו נכון, ולא בשביל להתקדם כראוי באותה הדרך בה מוביל הקב"ה את עמו ונחלתו אל עבר תיקונם המיוחל.
ההמשכיות של דרך רבותינו ואבותינו, מתקיימת על ידינו בהחלט, בעצם היישום של ההתוויה התורתית הברורה שנחלנו וירשנו מתורתם ומשנתם של חכמי כל הדורות, ואותה הדרך מתבצעת בדורינו זה לאורה של המציאות המתחדשת, המציאות של 'תורת ארץ ישראל'.
וכמו שהאיר לעיל בטוטו"ד הרב @מבקש השם.
רק כך ימשיך המעיין התורתי המפכה להרוות אותנו ממימיו הצלולים, ורק כך יוכל הוא להצמיח לפנינו כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, ובכללם 'עץ הדעת' ו'עץ החיים', (או יותר נכון: 'עץ הדעת' עם 'עץ החיים', וכדברי הרב @מבקש השם לעיל, ודו"ק) ואכל וחי לעולם.
משכיל לאיתן
משתמש ותיק
המצפה לישועת ה' אמר:
קשה ללמוד מלפני כניסת ישראל לארץ אל הזמן שאחריה
הרי המרגלים לכו"ע הביאו מפרי הארץ המשובח, וזה היה בזמן שלא היו ישראל עליה, ובכל זאת בצאת ישראל לגלות ירדה הארץ פלאים, במפורש בפסוק, וכמו שהאריכו בזה רבותינו בסוף מסכת כתובות ועוד
והדבר ברור, שכל השבחים והמעלות שהיא ארץ זבת חלב ודבש וכו', הם מעלות שקשורות במה שהיא ארץ אשר עיני ה' א' בה, וכמשמעות הכתוב שמדבר אף בזמן שלא נכנסו ישראל לשם עדיין
וכלל מה שרציתי לומר, שהניסים של ארץ ישראל והטבע הטוב של ארץ ישראל והבחירה בארץ ישראל הם היינו הך, כי עיני ה' בארץ הם לא במטרה לחולל ניסים שמהותם יציאה מגדרי הטבע, אלא שזהו עצמותה של הארץ, ארץ שניכר בה שמקור הטבע הוא ה' א', בשונה מאד ממצרים שהיא ההפך הגמור לענין זה, וכמבואר בכתוב הנ"ל, וכן בכל שאר הארצות, שרחוקות מהשגחת ההשפעה היתירה
ולכן מאוד צרם לי לשמוע, שניתן לתפוס את השפע בארץ כשפע טבעי, ואת השפע המיוחד של זמן ההשגחה להפוך לניסי, ההעמדה כזו מרוקנת את מעלת הארץ ממשמעותה
אפשר כמובן לדבר על מעלת הארץ כבחירת ה', מצד מיקומה המרכזי, כלולה מכל האקלימים, שניתן להצמיח בה כל מיני צמחים, מציון מכלל יופי וכו', שזה הופך אותה להיות מקום ראוי ומוכן לגלות את יחוד ה', אבל ליצור הבחנה והבדלה, לתפוס את השפע מבלי להכיר בבעל השפע בהכרח, יש בזה לטעמי ניגוד חריף לעצם עניינה ולסיבת הבחירה בה
מקוה שהובנתי יותר
המצפה לישועת ה' אמר:
הערה יפה ומחכימה, לא חשבתי עליה,
אבל אפשר לומר, שבאמת תהליך של מעבר מחוץ לפנים, זה רק אצל כלל ישראל, אבל התורה עצמה כאז כן עתה, הרי היא בעליוני העליונים, ובקדושתה קאי בכל המלבושים שהיא מתלבשת, כי זה דרכה להשתלשל מלמעלה למטה, וכמו שהאריך ר' חיים מוואלז'ין,
משא"כ כלל ישראל, שמדרגתם נמדדת לפי היכן שהם נמצאים בפועל, בגלות או בגאולה,
המצפה לישועת ה'
משתמש ותיק
כהשלמה לעניני 'שבח ארץ ישראל בזמנינו'.
זימן ה' לידי תיעוד קצרצר, אשר כולל הצצה קלה אל יופיים והדרם של הרי השומרון הנישאים. הצצה מרהיבת עין ושובת לב.
הרי הוא לפניכם (בשל מגבלות ההעלאה הועלה קובץ דחוס, ההסרטה המקורית איכותית וחדה שבעתיים) :
הצג קובץ מצורף נופי השומרון - דחוס.mp4
כמדומה שניתן להמליץ את הכתוב 'ומהרריה תחצוב נחושת', על אותו ברק-קסם מסתורי ואצילי, אשר חופף על ההרים ההדורים דנן.
ואם כך נראים 'הרי ישראל' אפילו בתיעוד דיגיטלי דו-מימדי ויבש, נקל לשער כי במציאות האמיתית, החיה והתלת-מימדית, ההדר והיופי הם על אחת כמה וכמה.
'טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד'.
זימן ה' לידי תיעוד קצרצר, אשר כולל הצצה קלה אל יופיים והדרם של הרי השומרון הנישאים. הצצה מרהיבת עין ושובת לב.
הרי הוא לפניכם (בשל מגבלות ההעלאה הועלה קובץ דחוס, ההסרטה המקורית איכותית וחדה שבעתיים) :
הצג קובץ מצורף נופי השומרון - דחוס.mp4
כמדומה שניתן להמליץ את הכתוב 'ומהרריה תחצוב נחושת', על אותו ברק-קסם מסתורי ואצילי, אשר חופף על ההרים ההדורים דנן.
ואם כך נראים 'הרי ישראל' אפילו בתיעוד דיגיטלי דו-מימדי ויבש, נקל לשער כי במציאות האמיתית, החיה והתלת-מימדית, ההדר והיופי הם על אחת כמה וכמה.
'טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד'.
המצפה לישועת ה'
משתמש ותיק
המצפה לישועת ה' אמר:
אשמח אם מישהו יוכל לעדכן, מידיעה או מהשערה, אם ה'טרסות' המשורטטות על גבי ההרים, מעשה ידי אמן, הינם טרסות טבעיות, או שמא אינם אלא מלאכותיות.
המצפה לישועת ה'
משתמש ותיק
ידידיה אמר:
אכן, העירוני כבר שמבואר בהמכלול בלשון זו:
"המפעל הבראשיתי הגדול בהר הארץ ישראלי פועלם של בני ישראל היה, בניין המדרגות והסכרים במדרונותיו ובגאיותיו, הפיכת יערות וטרשים בהר בעבודת כלי ברזל לגן פורח - "בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ הָרִים".
"וכך וכו' נופי הגלעד הרי השומרון והרי יהודה היו לנופים תרבותיים ייחודים של מדרגות חקלאיות, פרי עמלה של ההתיישבות ישראלית הצפופה, שהגיעה למדרגת משק אוטרקי (היינו משק עצמאי ובלתי-תלוי, יעויי"ש. ה. ל. י.) מתנובת הארץ".
ואם כנה היא השערת החוקרים, מבהיל הוא הדבר, לחשוב שאבות אבותינו, רואי פני המלך, בני הבית הראשון, הם אלו שבמו ידיהם טפחו את מדרונות ההרים הנישאים דנן, ושיוו להם את המראה הנשגב והנאצל, אליו זכינו להציץ זה עתה.
ואגב אורחא למדנו עוד על שבחה של ארץ ישראל, וכמבואר במשפט האחרון המצוטט משם: "שהגיעה למדרגת 'משק אוטרקי' מתנובת הארץ".
המצפה לישועת ה'
משתמש ותיק
משכיל לאיתן אמר:
לעומת זאת. יעויין בדברי הגר"א בכלים פי"ז מ"ו, (גם ב'אליהו רבה' וגם ב'חידושי הגר"א', כל אחד בדרכו הוא, ע"ש), אשר מבואר מדבריו להדיא, שהיה פשוט לו שגם בזמן רבי יהודה, שהיה אחרי החורבן, היו פירות אר"י משובחים יתר על שאר הארצות.
בהודעה הבאה אביא צילום של הדף המדובר במשניות דכלים.
המצפה לישועת ה'
משתמש ותיק
לענ"ד, (אולי היה צריך לפתוח אשכול חדש על זה)
אבל יש פה נקודה שפשוט צריך לעיין בה היטב. ואני מעלה אותה לעיון הלומדים.
בעצם יש איזה קושי, בכל ההבנה של הדברים,
מי שמתבונן בקריאת התורה, וגם הלומד תנ"ך, רואה שהשכר המובטח הוא ארץ ישראל ושפע גשמי.
רק להקשיב ל'והיה אם שמוע'. ונתתי מטר ארצם בעיתו... ואספת דגנך ותירושך ויצהרך... ואכלת ושבעת.
לא הייתי מפרש שהכל הולך "במשל ומליצה" לענינים רוחניים. חס ושלום
מה יש לעם ישראל, התורתי, הרוחני והרציני, ל"ארץ" שהיא מקום ארצי וגשמי?
מדוע לא יכולנו לגור איפשהו, ולחיות חיי תורה מאושרים במחיצת הבורא,
למה נועדנו להתישב בארץ הזאת?
ואלו הן הבטחות שנאמרו לאברהם ליצחק וליעקב שדווקא ישבו בארץ בהרווחה גשמית כלכלית ובחיי רווחה תורניים!
זה שאלה אחת.
שאלה שניה, איך היתה ההרגשה וההתיחסות באלפיים שנות גלות בין הארצות? מה היתה החשיבה אודות גרושנו מארצנו?
מה הרגשנו שנחסר מאיתנו? וכי רק בית המקדש? הקרבנות? רק סדר זרעים וסדר קדשים?
רק המצוות חסרו לנו, כלומר שהאדמה של א"י היא היכ"ת בלבד לקיים את כל המצוות?
אני חושב שכך היה סטנדרט החשיבה.
זה מה שהורגלנו לחשוב, שיהודי שייך לקב"ה בלבד, והקשר הוא תורה ומצוות, ואם כן,
עבור לימוד התורה אין בריחוקנו מארץ ישראל כמעט שום חסרון ממשי
רק שאוירא מחכים, שזה היכ"ת לקיום התורה מתוך בהירות - שזה רק היכ"ת
ואילו עבור קיום המצוות, באמת חסר מאד, ולכן קיווינו לחזור לארץ עבור היכ"ת לקיום המצוות.
וכעת שבנו לארץ, וניתן לקיים תורה ברמה מסוימת, ומצוות חלקית,
וא"כ מה נעשה לה לארץ שעדיין אין רוב יושביה עליה, ולא נבנה בה בית המקדש.
ולכן אנחנו נמצאים במצב ביניים, ממתינים וזהו.
אבל התחושה שלי, היא שונה, שיש משהו נוסף, משהו מהותי בעצם הארץ, שהיא עצמה אמורה להיות מעלה עבורנו,
ולא רק היכא תימצי, לכל מני דברים.
וא"כ מה?
שארץ ישראל היא ארצו של השי"ת, ו.. ולכן מה?
זה זכות להיות בטרקלינו של מלך.
וא"כ? איפה פה הקשר למהותנו? להרגשתנו?
אה- אז זה שאנחנו לא מרגישים את המעלה זה לרוב חסרוננו.
זה הכל? הארץ לא שייכת עבור אנשים פשוטים ועבור עם הארץ,
אין מצב פשוט לשמוח עם השכר של הקב"ה?
(זה כמו שאומרים שבגן עדן רק לומדים כל הזמן, ומי שלא מתרגל פה, חבל לו על הזמן, הוא פשוט ישתעמם שם. ח"ו!)
אני חושב שאמורה להיות פה בארץ גם מעלה גשמית ברורה, שבאופן פשוט כל אדם מבין אותה.
א"כ מהי המעלה הזו?
אולי, מדובר פה גם על הרגשה פשוטה וברורה לכל,
שיש מושג בגוים של עם וארצו, האומות בעולם מבינים את זה,
הצרפתי אוהב את ארצו,
והאמריקאי אוהב את אמריקה,
וגם רוב יוצאי האומות שמגיעים לארץ, מרגישים איזה קשר ל'שם'
וזה הרגשת חיבה רגשית. (אנחנו מבינים רגש, או ששכחנו מה זה?!)
זה לא שכל - תועלת של רווח, והנאה (כמו מצוות כנ"ל)
אלא רגש, כמו אהבה וחיבה לארצו.
כמראה האיש המתבונן על מצותיו אחר אפייתן, ועל אתרוגו בבוקר י"ד
כמראה עקרת בית המתבוננת בביתה המצוחצח ערב פסח, בקורת רוח
כמראה חקלאי הנפרד מחלקתו ערב השמיטה,
כמראה גנן הנפעם מפרח חדש שנפתח ועלה,
גם הישראלים אוהבים את הארץ. (-אני מתכוון בעיקר לאחינו שנשבו).
למה דווקא הם? זאת שאלה לחשוב. אבל ברובם הם אוהבים אותה רגשית.
דווקא הם פותחים בקמפיינים לסביבה ירוקה, ולחופים נקיים,
והנוער שלהם מתחנך לצאת לאסוף אשפה לאורך הכבישים... (לא שאני קורא לעשות זאת, יש שיקולים של ביטול תורה וצניעות וכו')
אצלם, אבל רק אצלם [לצערי] יש מודעות לשכונות יפות ורחובות נאים, לסביבה נקיה, לפארקים ולגנים.
נכון, התרגלנו לזלזל, אבל אני מאד מבין אותם!
עכשיו, אתם הלומדים, יכולים להחליט שהם בבחינת הרומאים שכל מה שעשו לא עשו אלא לכבודם ולעשות בהם עבירות.
אולם לא נראה לי שיש מצוה לדון אותם לכף חובה,
ולכן הבה נלבן את הרעיון לגופו, למה אין לנו את זה?
אני משתף את הלומדים:
נכון, הלב קצת מתרעם,
זה מרגיש רעיונות לאומיים, ורעיונות לאומיים זה אמור להיות טרייף,
גם לא הורגלנו בכלל בכך כל ימי גלותנו בין הארצות,
אבל אני שואל,
לא זאת היתה הכוונה של השם לתת לנו ארץ שנאהב אותה, פיזית מעשית פשוט לחבבה?
שתמיד נראה את מעלותיה, שנשמח בפיתוחה, שנטפחנה לנאותה, שנקשטה, שנהללה?
לא זה היה רצון הבורא, כשכעס כל כך שהוציאו אבותינו את דיבתה, יותר משכעס על חטא העגל!?
לא זאת ההבטחה, לקבל חלקת אדמה, מתנת אלקים, שלנו. (צריך למשמש בזה, אני מודה, למצוא טעם והרגש בזה.)
עוד לפני שנדבר על מהות האדמה עצמה, שעיני השם בה,
לא זאת ההבטחה שאם ראית שהארץ נותנת פירותיה אין לך קץ מגולה מזה?
אז אם תאמרו לי, שאמנם צדקו דבריי, אבל הקרבה לאדמה וללאומיות עלולה לקרר, החרשתי.
אבל האם תתכחשו בכלל לאמיתות הרעיון הזה?
אבל יש פה נקודה שפשוט צריך לעיין בה היטב. ואני מעלה אותה לעיון הלומדים.
בעצם יש איזה קושי, בכל ההבנה של הדברים,
מי שמתבונן בקריאת התורה, וגם הלומד תנ"ך, רואה שהשכר המובטח הוא ארץ ישראל ושפע גשמי.
רק להקשיב ל'והיה אם שמוע'. ונתתי מטר ארצם בעיתו... ואספת דגנך ותירושך ויצהרך... ואכלת ושבעת.
לא הייתי מפרש שהכל הולך "במשל ומליצה" לענינים רוחניים. חס ושלום
מה יש לעם ישראל, התורתי, הרוחני והרציני, ל"ארץ" שהיא מקום ארצי וגשמי?
מדוע לא יכולנו לגור איפשהו, ולחיות חיי תורה מאושרים במחיצת הבורא,
למה נועדנו להתישב בארץ הזאת?
ואלו הן הבטחות שנאמרו לאברהם ליצחק וליעקב שדווקא ישבו בארץ בהרווחה גשמית כלכלית ובחיי רווחה תורניים!
זה שאלה אחת.
שאלה שניה, איך היתה ההרגשה וההתיחסות באלפיים שנות גלות בין הארצות? מה היתה החשיבה אודות גרושנו מארצנו?
מה הרגשנו שנחסר מאיתנו? וכי רק בית המקדש? הקרבנות? רק סדר זרעים וסדר קדשים?
רק המצוות חסרו לנו, כלומר שהאדמה של א"י היא היכ"ת בלבד לקיים את כל המצוות?
אני חושב שכך היה סטנדרט החשיבה.
זה מה שהורגלנו לחשוב, שיהודי שייך לקב"ה בלבד, והקשר הוא תורה ומצוות, ואם כן,
עבור לימוד התורה אין בריחוקנו מארץ ישראל כמעט שום חסרון ממשי
רק שאוירא מחכים, שזה היכ"ת לקיום התורה מתוך בהירות - שזה רק היכ"ת
ואילו עבור קיום המצוות, באמת חסר מאד, ולכן קיווינו לחזור לארץ עבור היכ"ת לקיום המצוות.
וכעת שבנו לארץ, וניתן לקיים תורה ברמה מסוימת, ומצוות חלקית,
וא"כ מה נעשה לה לארץ שעדיין אין רוב יושביה עליה, ולא נבנה בה בית המקדש.
ולכן אנחנו נמצאים במצב ביניים, ממתינים וזהו.
אבל התחושה שלי, היא שונה, שיש משהו נוסף, משהו מהותי בעצם הארץ, שהיא עצמה אמורה להיות מעלה עבורנו,
ולא רק היכא תימצי, לכל מני דברים.
וא"כ מה?
שארץ ישראל היא ארצו של השי"ת, ו.. ולכן מה?
זה זכות להיות בטרקלינו של מלך.
וא"כ? איפה פה הקשר למהותנו? להרגשתנו?
אה- אז זה שאנחנו לא מרגישים את המעלה זה לרוב חסרוננו.
זה הכל? הארץ לא שייכת עבור אנשים פשוטים ועבור עם הארץ,
אין מצב פשוט לשמוח עם השכר של הקב"ה?
(זה כמו שאומרים שבגן עדן רק לומדים כל הזמן, ומי שלא מתרגל פה, חבל לו על הזמן, הוא פשוט ישתעמם שם. ח"ו!)
אני חושב שאמורה להיות פה בארץ גם מעלה גשמית ברורה, שבאופן פשוט כל אדם מבין אותה.
א"כ מהי המעלה הזו?
אולי, מדובר פה גם על הרגשה פשוטה וברורה לכל,
שיש מושג בגוים של עם וארצו, האומות בעולם מבינים את זה,
הצרפתי אוהב את ארצו,
והאמריקאי אוהב את אמריקה,
וגם רוב יוצאי האומות שמגיעים לארץ, מרגישים איזה קשר ל'שם'
וזה הרגשת חיבה רגשית. (אנחנו מבינים רגש, או ששכחנו מה זה?!)
זה לא שכל - תועלת של רווח, והנאה (כמו מצוות כנ"ל)
אלא רגש, כמו אהבה וחיבה לארצו.
כמראה האיש המתבונן על מצותיו אחר אפייתן, ועל אתרוגו בבוקר י"ד
כמראה עקרת בית המתבוננת בביתה המצוחצח ערב פסח, בקורת רוח
כמראה חקלאי הנפרד מחלקתו ערב השמיטה,
כמראה גנן הנפעם מפרח חדש שנפתח ועלה,
גם הישראלים אוהבים את הארץ. (-אני מתכוון בעיקר לאחינו שנשבו).
למה דווקא הם? זאת שאלה לחשוב. אבל ברובם הם אוהבים אותה רגשית.
דווקא הם פותחים בקמפיינים לסביבה ירוקה, ולחופים נקיים,
והנוער שלהם מתחנך לצאת לאסוף אשפה לאורך הכבישים... (לא שאני קורא לעשות זאת, יש שיקולים של ביטול תורה וצניעות וכו')
אצלם, אבל רק אצלם [לצערי] יש מודעות לשכונות יפות ורחובות נאים, לסביבה נקיה, לפארקים ולגנים.
נכון, התרגלנו לזלזל, אבל אני מאד מבין אותם!
עכשיו, אתם הלומדים, יכולים להחליט שהם בבחינת הרומאים שכל מה שעשו לא עשו אלא לכבודם ולעשות בהם עבירות.
אולם לא נראה לי שיש מצוה לדון אותם לכף חובה,
ולכן הבה נלבן את הרעיון לגופו, למה אין לנו את זה?
אני משתף את הלומדים:
נכון, הלב קצת מתרעם,
זה מרגיש רעיונות לאומיים, ורעיונות לאומיים זה אמור להיות טרייף,
גם לא הורגלנו בכלל בכך כל ימי גלותנו בין הארצות,
אבל אני שואל,
לא זאת היתה הכוונה של השם לתת לנו ארץ שנאהב אותה, פיזית מעשית פשוט לחבבה?
שתמיד נראה את מעלותיה, שנשמח בפיתוחה, שנטפחנה לנאותה, שנקשטה, שנהללה?
לא זה היה רצון הבורא, כשכעס כל כך שהוציאו אבותינו את דיבתה, יותר משכעס על חטא העגל!?
לא זאת ההבטחה, לקבל חלקת אדמה, מתנת אלקים, שלנו. (צריך למשמש בזה, אני מודה, למצוא טעם והרגש בזה.)
עוד לפני שנדבר על מהות האדמה עצמה, שעיני השם בה,
לא זאת ההבטחה שאם ראית שהארץ נותנת פירותיה אין לך קץ מגולה מזה?
אז אם תאמרו לי, שאמנם צדקו דבריי, אבל הקרבה לאדמה וללאומיות עלולה לקרר, החרשתי.
אבל האם תתכחשו בכלל לאמיתות הרעיון הזה?
אלף בית גימל
משתמש ותיק
שלמות רוחנית מביאה ליופי רוחני .אלי מאירי אמר:
יופי חיצוני לא מלמד על יופי רוחני בכלל זה הטעות שלך לפעמים ההיפך
בראשית רבה (וילנא) (פרשת לך לך) פרשה מא סימן ז
ויפרדו איש מעל אחיו, אברם ישב, ר"מ אומר אין לך בכרכים רע כסדום כשאדם רע קורין אותו סדומי, ואין לך בעממים קשה מאמורי, כשאדם קשה הן קוראין אותו אמורי, א"ר יוסי אין לך בכרכים יפה מסדום שחזר לוט על כל ערי הככר ולא מצא מקום יפה כסדום ואלו היו החשובין שבהן, ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, רעים אלו לאלו, חטאים בגילוי עריות, לה' בעבודת כוכבים, מאד, בשפיכות דמים.
בשביל בער שכמוני, ששמע על המושג כבר, אבל לא ידע אף פעם מקורו,אלף בית גימל אמר:
מה זה יופי רוחני? איפה נזכר בחז"ל על הפרש כזה?
אתה מתכוין לאסתר ירקרוקת היתה אבל חוט של חסד משוך על פניה?
ועם כל זה גם אחורוש ראה אותו...
מנין אתה רואה דבר שלילי ביופיה של סדום? זה שקלקלו המקום עמם, והוצרך להיחרב לא אומר שזה לא יפה באמות המידה שלנו.
התנאים לא נחלקו, הם פשוט מציגים זוויות שונות: סדומי, כרך סדום, אנשי סדום.
אני מזכיר לכבודו שהרמח"ל נ"ל כותב שהפנימיות היפה מוציאה את היופי.
סוף דבר בדיני ' ואנווהו' שבאתרוג, לא הולכים אחרי היופי החיצוני הרגיל?
דירה נאה מרחיבה דעתו של אדם, לא קאי בנוי של בני אדם רגיל?
לא ראה בנין נאה מימיו, לא מדובר על יופי בקווים שווים (הלא בית דעולי בבל היו צדיקים יותר מהורדוס)?
האם המצאת המושג "יופי רוחני" לא באה לחפות על החסר, ששכחנו את הקשר עם הארציות והמציאות ברובד הרגיל?
אלף בית גימל
משתמש ותיק
אלי מאירי אמר:
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק לד
רבי אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו. יש קנקן חדש מלא ישן. וישן אפילו טיפה אין בו. אינו מלא אלא מימי רגלים: