חצוצרות בשעת צרה
- Thread starter הנופל
- תאריך התחלה
גבריאל פולארד
משתמש ותיק
מצו"ב מש"כ בגיליון אמרי שפר להרב נפתלי שפירא שליט"א
הצג קובץ מצורף אמרי שפר בהעלותך.pdf
מצרף גם כתמונה
הצג קובץ מצורף אמרי שפר בהעלותך.pdf
מצרף גם כתמונה
ראשית אני רוצה לכתוב כמה מילים בקשר ליסוד המצוה של תקיעה בחצוצרות
הר"מ מונה את התקיעה על הקרבנות ואת התקיעה במלחמה ובעת צרה הכל מצוה אחת, ובזכרוני שהמגיד משנה בהלכות תעניות כבר העיר בזה אבל כנראה העיקר הוא מה שכתב במרכבת המשנה (אני כותב במילים שלי לפי הבנתי) שחצוצרות הוא פעולה שעושים לזכרון לפני ה' במצבים שאכן מתאים בהם הענין של זכרון, ובאמת מהבחינה הזו אין הבדל בין הקרבנות של המוסף שיש בהם ענין זכרון לשעת הסכנה ומלחמה שיש בהם ענין זכרון, כי כאשר ישראל נמצאים בצרה אז הם נתונים בדין ויש עליהם השגחה מיוחדת מחמת הדין המתוח עליהם ואז הוא הזמן לעשות פעולת "זכרון" - לטובה.
השכינה שורה במחנה צבא דווקא בגלל הסכנה שהם נמצאים בה ויש לזה דין של מקום קדוש ממש (אפילו שהארון לא נמצא שם!)
כעת לפני ששלחתי את ההודעה הזו ראיתי מה שהביא @גבריאל פולארד מ"אמרי שפר" טעם שלא תוקעים משום דבעינן "לפני ה'"
אבל יש להעיר ע"ז שכנראה בכמה מקומות כתוב "לפני ה'" וכל מקום מתפרש לפי ענינו, כתוב "כי ביום הזה יכפר עליהם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" וכי רק בזמן המקדש יש מצוה לשוב ביו"כ?
מצד שני כתוב לגבי וידוי מעשרות וענית ואמרת "לפני ה'" אלקיך ארמי אובד אבי וכו', ולכן כתב הר"מ שצריך לאמרו במקדש, וע"כ שכל מקום לפי ענינו.
הר"מ מונה את התקיעה על הקרבנות ואת התקיעה במלחמה ובעת צרה הכל מצוה אחת, ובזכרוני שהמגיד משנה בהלכות תעניות כבר העיר בזה אבל כנראה העיקר הוא מה שכתב במרכבת המשנה (אני כותב במילים שלי לפי הבנתי) שחצוצרות הוא פעולה שעושים לזכרון לפני ה' במצבים שאכן מתאים בהם הענין של זכרון, ובאמת מהבחינה הזו אין הבדל בין הקרבנות של המוסף שיש בהם ענין זכרון לשעת הסכנה ומלחמה שיש בהם ענין זכרון, כי כאשר ישראל נמצאים בצרה אז הם נתונים בדין ויש עליהם השגחה מיוחדת מחמת הדין המתוח עליהם ואז הוא הזמן לעשות פעולת "זכרון" - לטובה.
השכינה שורה במחנה צבא דווקא בגלל הסכנה שהם נמצאים בה ויש לזה דין של מקום קדוש ממש (אפילו שהארון לא נמצא שם!)
כעת לפני ששלחתי את ההודעה הזו ראיתי מה שהביא @גבריאל פולארד מ"אמרי שפר" טעם שלא תוקעים משום דבעינן "לפני ה'"
אבל יש להעיר ע"ז שכנראה בכמה מקומות כתוב "לפני ה'" וכל מקום מתפרש לפי ענינו, כתוב "כי ביום הזה יכפר עליהם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" וכי רק בזמן המקדש יש מצוה לשוב ביו"כ?
מצד שני כתוב לגבי וידוי מעשרות וענית ואמרת "לפני ה'" אלקיך ארמי אובד אבי וכו', ולכן כתב הר"מ שצריך לאמרו במקדש, וע"כ שכל מקום לפי ענינו.
המימד הנוסף של הענין
משתמש ותיק
דברי טעם.
לגבי ההערה מלפני ה' שנאמר ביו"כ - לדידי פשיטא לי שאדרבה שם זה אכן המקור מה זה לפני ה'.
כי עיקר ענינו של יום הוא עבודת הכהן גדול.
ולפני ה' = השם הגדול והנורא שהכהנים והעם היו שומעים שמתגלה לו
ואז משתחוים ברגע האמת של הגילוי הנורא שממנו כל הכפרה!
והוא במקביל אומר להם (' לפני ה' - ) תטהרו' תוך כדי שהם משתחוים ומתודים ומתכפרים ומיטהרים באמצעותו כשמתודה עבורם על השעיר המשתלח.
ואף שגם היום אנו עושים תשובה בכל מקום בגבולין - אבל הכפרה עודנה מגיעה מלפני ה' במקום אשר בחר ה' אוה למושב לו.
[וכמו שכל התפילות הן לשם ועולות משם, ומציון תצא תורה, והמזון בכל העולם מושפע משם וכו' וכו' ועיין בסידור ובברהמ"ז - מה שכתבו ומה שרמזו בזה.]
לגבי ההערה מלפני ה' שנאמר ביו"כ - לדידי פשיטא לי שאדרבה שם זה אכן המקור מה זה לפני ה'.
כי עיקר ענינו של יום הוא עבודת הכהן גדול.
ולפני ה' = השם הגדול והנורא שהכהנים והעם היו שומעים שמתגלה לו
ואז משתחוים ברגע האמת של הגילוי הנורא שממנו כל הכפרה!
והוא במקביל אומר להם (' לפני ה' - ) תטהרו' תוך כדי שהם משתחוים ומתודים ומתכפרים ומיטהרים באמצעותו כשמתודה עבורם על השעיר המשתלח.
ואף שגם היום אנו עושים תשובה בכל מקום בגבולין - אבל הכפרה עודנה מגיעה מלפני ה' במקום אשר בחר ה' אוה למושב לו.
[וכמו שכל התפילות הן לשם ועולות משם, ומציון תצא תורה, והמזון בכל העולם מושפע משם וכו' וכו' ועיין בסידור ובברהמ"ז - מה שכתבו ומה שרמזו בזה.]
יישר כוחו של הרב @הנופל שעוררני לעסוק במצוות החצוצרות, וזה מה שעלה לי בעיוני לפום ריהטא. יעזור השי''ת שנשלם פרים שפתינו. כתבתי זאת לפני שראיתי את ההודעות האחרונות.
אקדים. במדרש בספרי אמר כך: והרעותם בחצוצרות וגו', ר' עקיבא אומר וכי חצוצרות מזכירות [והלא דמים מזכירים] אלא שאם יכולים להריע ולא הריעו מעלה אני עליהם כאלו לא הוזכרו לפני המקום: ונזכרתם ונושעתם, הא כל זמן שנזכרים ישראל אין נזכרים אלא לתשועות.
ביאור הגירסא 'והלא דמים מזכירים' יש בראב''ד ועוד שהכוונה לדם ישראל השפוך, ועי' בגר''י פרלא בעשה טז שכתב ביאור נפלא אחר. וכתב שם להקשות על ביאור זה.
ובכל אופן, עתה שנשפך דם ישראל בפשע ועוול מידי שונאינו בני פלשת העזתים, באשם משום חיציהם - וודאי שיזכירו הדמים לפני הקב''ה. ולוואי ותסתלק מעמנו שחיטת חולין, ונזכה בקרוב במהרה לשחיטת קדשים בבית הגדול והקדוש.
ועתה בואו ונסכם מה שעלה במצודת עיוני:
הרמב''ם בספר המצוות ובהלכות תעניות פרק א' כותב שיש מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות בשעת מלחמה ובשעת כל צרה.
הרמב''ן במסכת תענית דף ט''ו ע''א כותב שבתעניות שבגבולין מריעים בשופרות בלבד, ותעניות שבמקדש או מלחמות שבגבולין מריעים בחצוצרות. והוא כותב שהרעיון הוא שלא מצאנו חצוצרות אלא בכינופיא דכל ישראל שהוא במקדש דווקא, או במלחמה. (ולא התברר לנו האם מלחמה הוא כינופיא דכל ישראל, או שהואיל והתפרש בפסוק יש בו דין חצוצרות, ואילו תעניות סתם הם בשאר צרות ואין באים אלא מדרשה אין אנו לומדים אלא תרועה, אך בשופרות.) ועי' גם במלחמות ה' בראש השנה דף ו' ע''א מדפי הרי''ף.
שיטת הראב''ד כפי שהיא מובאת ברמב''ן הנ''ל הינה, כי וודאי יש מצוות עשה להריע בחצוצרות בשעת התפלה. אבל לאחר התפלה כאשר מרבים בתחנונים, תוקעים בשופר דווקא.
מכל הלין נראה, כי תרועת החצוצרות הוא חלק מעבודת התפלה. ובין להרמב''ן הסובר שמה שהגדירו חז''ל תפלה כעבודה מן התורה הוא דווקא בשעת צרה, ובין לרמב''ם הסובר שיש מצווה מה''ת לשאול כל יום צרכיו - עם זאת, כאשר הצבור כולו מתאחד בתפלה יש בו יותר מימד של עבודת צבור. וכפי שלא מצאנו חצוצרות אלא בקרבן ציבור, כך אין חצוצרות אלא בתפלת ציבור.
במקדש הוא מקום מרכזי, וכאשר מתפללים במקדש על כל צרה, יש לזה דין של קרבן ציבור ולזאת מריעים בחצוצרות. כמו כן בעת מלחמה כאשר העם כולו מאויים, והלוחמים עומדים בשדה המערכה בשליחות כל העם - יש לתפלה גדר עבודת צבור ויש להריע בחצוצרות.
בגבולין, יש דין תרועה אך לאו דווקא בחצוצרות אלא די בשופרות. וזאת, על מנת להתעורר בתשובה. ואולי יתכן שמדובר בדין מדברי סופרים והוא נכלל בתקנת חכמים להתענות. ולהרמב''ן הוא דין מן התורה הנלמד מדרשה, אך לאו דווקא בחצוצרות.
לפי זה ניתן להבין למה לא מנה הרמב''ם את מצוות החצוצרות כנפרדת. כי היא גדר אחד עם התרועה בעת הקרבנות. להריע בחצוצרות בעת עבודת הציבור ועל ידי כן נזכרים לפני ה'.
וגם הרס''ג שלא מנה כלל את מצוות תרועת החצוצרות, גם לא זו של הקרבנות - ניתן לומר כפי שביאר הגר''י פרלא שתרועת החצוצרות של הקרבנות נכללת במצוות הקרבנות, ותרועת החצוצרות של עת צרה נכללת במצוות התפלה. ולמרות שלדעתו מצוות תפלה בכל יום, כבר ביארתי שיש הבדל בין תפלת יחיד לתפלת כל הצבור כפי שיש הבדל בין קרבן יחיד לקרבן כל הצבור.
ולפי זה יתכן שאין ההבדל בין מלחמת מדין למלחמת הארץ בכך שזו בארץ וזו בחו''ל. אלא ששם לא היו ישראל כלל בסכנה ורק י''ב אלף אנשי הצבא הסתכנו לנקום נקמת ה'. ועל כן לא היה להם גדר של תפלת צבור. ואילו בארץ ישראל בעת המלחמה, באם ינצח האוייב הרי כל יושבי הארץ כולה בסכנה.
אקדים. במדרש בספרי אמר כך: והרעותם בחצוצרות וגו', ר' עקיבא אומר וכי חצוצרות מזכירות [והלא דמים מזכירים] אלא שאם יכולים להריע ולא הריעו מעלה אני עליהם כאלו לא הוזכרו לפני המקום: ונזכרתם ונושעתם, הא כל זמן שנזכרים ישראל אין נזכרים אלא לתשועות.
ביאור הגירסא 'והלא דמים מזכירים' יש בראב''ד ועוד שהכוונה לדם ישראל השפוך, ועי' בגר''י פרלא בעשה טז שכתב ביאור נפלא אחר. וכתב שם להקשות על ביאור זה.
ובכל אופן, עתה שנשפך דם ישראל בפשע ועוול מידי שונאינו בני פלשת העזתים, באשם משום חיציהם - וודאי שיזכירו הדמים לפני הקב''ה. ולוואי ותסתלק מעמנו שחיטת חולין, ונזכה בקרוב במהרה לשחיטת קדשים בבית הגדול והקדוש.
ועתה בואו ונסכם מה שעלה במצודת עיוני:
הרמב''ם בספר המצוות ובהלכות תעניות פרק א' כותב שיש מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות בשעת מלחמה ובשעת כל צרה.
הרמב''ן במסכת תענית דף ט''ו ע''א כותב שבתעניות שבגבולין מריעים בשופרות בלבד, ותעניות שבמקדש או מלחמות שבגבולין מריעים בחצוצרות. והוא כותב שהרעיון הוא שלא מצאנו חצוצרות אלא בכינופיא דכל ישראל שהוא במקדש דווקא, או במלחמה. (ולא התברר לנו האם מלחמה הוא כינופיא דכל ישראל, או שהואיל והתפרש בפסוק יש בו דין חצוצרות, ואילו תעניות סתם הם בשאר צרות ואין באים אלא מדרשה אין אנו לומדים אלא תרועה, אך בשופרות.) ועי' גם במלחמות ה' בראש השנה דף ו' ע''א מדפי הרי''ף.
שיטת הראב''ד כפי שהיא מובאת ברמב''ן הנ''ל הינה, כי וודאי יש מצוות עשה להריע בחצוצרות בשעת התפלה. אבל לאחר התפלה כאשר מרבים בתחנונים, תוקעים בשופר דווקא.
מכל הלין נראה, כי תרועת החצוצרות הוא חלק מעבודת התפלה. ובין להרמב''ן הסובר שמה שהגדירו חז''ל תפלה כעבודה מן התורה הוא דווקא בשעת צרה, ובין לרמב''ם הסובר שיש מצווה מה''ת לשאול כל יום צרכיו - עם זאת, כאשר הצבור כולו מתאחד בתפלה יש בו יותר מימד של עבודת צבור. וכפי שלא מצאנו חצוצרות אלא בקרבן ציבור, כך אין חצוצרות אלא בתפלת ציבור.
במקדש הוא מקום מרכזי, וכאשר מתפללים במקדש על כל צרה, יש לזה דין של קרבן ציבור ולזאת מריעים בחצוצרות. כמו כן בעת מלחמה כאשר העם כולו מאויים, והלוחמים עומדים בשדה המערכה בשליחות כל העם - יש לתפלה גדר עבודת צבור ויש להריע בחצוצרות.
בגבולין, יש דין תרועה אך לאו דווקא בחצוצרות אלא די בשופרות. וזאת, על מנת להתעורר בתשובה. ואולי יתכן שמדובר בדין מדברי סופרים והוא נכלל בתקנת חכמים להתענות. ולהרמב''ן הוא דין מן התורה הנלמד מדרשה, אך לאו דווקא בחצוצרות.
לפי זה ניתן להבין למה לא מנה הרמב''ם את מצוות החצוצרות כנפרדת. כי היא גדר אחד עם התרועה בעת הקרבנות. להריע בחצוצרות בעת עבודת הציבור ועל ידי כן נזכרים לפני ה'.
וגם הרס''ג שלא מנה כלל את מצוות תרועת החצוצרות, גם לא זו של הקרבנות - ניתן לומר כפי שביאר הגר''י פרלא שתרועת החצוצרות של הקרבנות נכללת במצוות הקרבנות, ותרועת החצוצרות של עת צרה נכללת במצוות התפלה. ולמרות שלדעתו מצוות תפלה בכל יום, כבר ביארתי שיש הבדל בין תפלת יחיד לתפלת כל הצבור כפי שיש הבדל בין קרבן יחיד לקרבן כל הצבור.
ולפי זה יתכן שאין ההבדל בין מלחמת מדין למלחמת הארץ בכך שזו בארץ וזו בחו''ל. אלא ששם לא היו ישראל כלל בסכנה ורק י''ב אלף אנשי הצבא הסתכנו לנקום נקמת ה'. ועל כן לא היה להם גדר של תפלת צבור. ואילו בארץ ישראל בעת המלחמה, באם ינצח האוייב הרי כל יושבי הארץ כולה בסכנה.
יצחק אמר:
לפי מה שכתבתי לשער שמצוות התרועה הינה חלק מעבודת הקרבנות או חלק מעבודת התפלה בציבור, וכתב הרמב''ם שהתפלה הוא תמיד בבית המקדש או לנגדו, עיין בעיקר בלשונו בספר המצוות, על כן מתאים הלשון 'לפני ה'.
עוד יש להוסיף את הביאור הנפלא של הגר''י פרלא. המביא דברי האב''ע ביסוד מורא שכתב שציווה ה' להריע בעת הקרבנות, ועל ידי כן כאשר נריע בעת המלחמה יזכור את הדמים המכפרים. והוא נפלא מאוד.
ולפי''ז יש עוד מהלך למה אין נוהג תרועת חצוצרות כאשר אין קרבנות בעווה''ר.