יעקב שלם אמר:
הקדמה
האם מותר למי שלא פותח בקבוקים בשבת לבקש ממי שפותח
בספר מאור השבת מביא מכתב מהגרשז"א שמסקנתו כך
אם הנמנע מעשיית המלאכה מחמת שאוחז שזה אסור מה"ד אסור גם לבקש מחבירו
אך אם נמנע מחמת חומרא או כי כך הורה רבו וכדו'
מותר לבקש מהחבר
מעתה יש לדון
האם מותר לומר לעכו"ם שיפתח לי בקבוק
בשלמא הישראל אין איסור אמירה מכיון שזה מותר לו
אבל בעכו"ם לכאורה התחדש שהמעשה של הגוי מיוחס אלי וכיון שלי אסור
המעשה של הגוי מיוחס אלי
אם כנים הדברים יוצא
מי שיש לו בקבוק סגור ויש לו שתי אפשרויות לבקש מיהודי מיקל או מגוי
שיבקש מיהודי
וזה לכאורה תמוה
לא מובן לי כלל מה שייך לומר כן לענין אמירה בשבת, דבשלמא בשאר איסורים כל הנידון הוא מצד לפני עוור ובזה שייך לדון האם יש לפנ"ע כשלדעת הנכשל אין בזה מכשול, אבל בשבת הלא יש איסור באמירה מצד עצמה (אם מצד שליחות ואם מצד ממצוא חפצך ואם מצד שלא יבוא לעשות בעצמו), וכל הני טעמי שייכי גם לגבי אמירה לישראל, וממילא מאחר והאומר נוהג איסור גם לומר לאחר יהיה אסור, ואין זה נפק"מ שהשני נוהג בזה היתר. ההיתר בזה יהיה דווקא באופן שאינו אלא חומרא, ואינו מחמיר אלא באיסור עצמו שהוא איסור דאורייתא ולא באמירה שהוא איסור דרבנן, אבל גם לפי"ז אין נפק"מ בין ישראל לנכרי, ובשניהם יהיה מותר לבקש שיעשה בשבילו (אלא דיש לדון בישראל מצד לפנ"ע, והריטב"א בסוכה י,ב הביא בזה ב' דעות. אך נראה דאיהו מיירי דווקא כשלאוסר אסור מדינא ולא מחמת חומרא, ויל"ע בזה).
ולעצם הנידון באמירה לנכרי, לכאורה אף אם היה אסור לפתוח בקבוק לכו"ע מ"מ מותר לבקש מגוי, היות ואין כוונתו של הגוי לעשות כלי אלא רק לפתוח את הבקבוק, וא"כ הו"ל פסיק רישיה באמירה לעכו"ם דמותר. אמנם לפי מה דמטו משמיה דהגרי"ש אלישיב שיש בזה גם משום מחתך יש לפקפק בזה, משום שהגוי כן מתכוון לחתוך את הפקק לפי מידה (ואף שלא זו מטרתו בפתיחה מ"מ למעשה מתכוון לעשות כך). אלא דעצם סברא זו נסתרת לכאורה ממתני' דשבת קמו,א "שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי" ופירש"י "לנוקבה יפה בפתח נאה", ומשמע שכל האיסור הוא דווקא משום עשיית כלי ולא משום מחתך, והיינו משום שאין כוונתו לחיתוך נאה מצד עצמו אלא לעשיית הכלי (ובנידון דידן לפתוח בצורה יותר קלה), וצ"ע.
ולכאורה היה מקום לעצה אחרת לרמוז לגוי לפתוח את הבקבוק, ואז כל האיסור הוא דווקא משום הנאה ממעשה שבת, ובזה ליכא איסור שהרי אין ההנאה מהפקק שבו נעשית המלאכה אלא מהבקבוק. אמנם במג"א סוס"י תקיח כתב שאסור לאכול לפתות הטמונות בבור שנפתח ע"י עכו"ם לצורך ישראל, ומוכח שאף שלא נהנה מהפתח עצמו מ"מ יש בזה איסור הנאה ממעשה נכרי (ולכאורה תליא במח' הראשונים לגבי הנאה כשלא נעשתה המלאכה בגוף החפץ). אמנם זכור לי שהגרי"ש אלישיב התיר להשתמש בחדר שנפתח ע"י נכרי בכרטיס מגנטי (ואין זה משום שבות דשבות משום שהגרי"ש ס"ל כהחזו"א דהוא בונה), וצל"ע במקור הדברים.
אך נראה דאפשר לצרף לזה דעת הראשונים המתירים הנאה ממעשה נכרי באופן שהישראל היה יכול לטרוח וליהנות מהדבר בהיתר (ומובאים ברמ"א שכה,י), ואף דלא קיי"ל כן לכתחילה מ"מ יש לצרף שיטתם בנידון דידן.
