יש לעיין למה לא תקנו ברכה כאשר אב בא ללמד את בנו תורה ומקיים מ"ע דולמדתם אותם את בניכם, ככל ברכת המצוות.
והנה נחלקו גדולי הראשונים במצוה זו, אם היא נכללת במצות ת"ת שהאדם מחוייב בה, והיא חלק ממצוה, או שהיא מצוה נפרדת, ואי נימא דהיא חלק מהמצוה אולי הכל כלול במה שמברך "וצוונו לעסוק בדברי תורה", אבל להני דברי דהיא מצוה נפרדת, אמאי אין מברכין עליה כאשר בא ללמד את בנו תורה.
והיו שתירצו לי כמו שכתבו הראשונים דאין מברכין על צדקה, דכל דבר שתלוי בדעת אחרים אין מברכין עליו, ואף כאן אולי יהיה בנו בורח מבית הספר...
וגם יש לדון אם בנו אינו מבין את מה שלומד [וכתב המג"א דמה שאינו מבין לא נחשב לימוד] אם לא קיים המצוה, או דהמצוה היא ללמד ולא משנה אם הבן הבין [ועדיף ממצות ת"ת לעצמו].
אמנם בכל גווני הלא הא פשיטא דלהמג"א אם אדם לומד ובמשך שעה אינו מבין ומתייגע עד שמבין, שקיין בכל השעה מצות ת"ת ולא נחשב זה רק כהכשר מצוה למה שהבין בסוף.. וא"כ יש לצדד שגם אם אב מלמד את בנו וזה אינו מבין מ"מ כיון שמכשיר אותו ללימוד ומגדל ומפתח אותו בזה, יש על הכל שם לימוד גם להמג"א.
והנה נחלקו גדולי הראשונים במצוה זו, אם היא נכללת במצות ת"ת שהאדם מחוייב בה, והיא חלק ממצוה, או שהיא מצוה נפרדת, ואי נימא דהיא חלק מהמצוה אולי הכל כלול במה שמברך "וצוונו לעסוק בדברי תורה", אבל להני דברי דהיא מצוה נפרדת, אמאי אין מברכין עליה כאשר בא ללמד את בנו תורה.
והיו שתירצו לי כמו שכתבו הראשונים דאין מברכין על צדקה, דכל דבר שתלוי בדעת אחרים אין מברכין עליו, ואף כאן אולי יהיה בנו בורח מבית הספר...
וגם יש לדון אם בנו אינו מבין את מה שלומד [וכתב המג"א דמה שאינו מבין לא נחשב לימוד] אם לא קיים המצוה, או דהמצוה היא ללמד ולא משנה אם הבן הבין [ועדיף ממצות ת"ת לעצמו].
אמנם בכל גווני הלא הא פשיטא דלהמג"א אם אדם לומד ובמשך שעה אינו מבין ומתייגע עד שמבין, שקיין בכל השעה מצות ת"ת ולא נחשב זה רק כהכשר מצוה למה שהבין בסוף.. וא"כ יש לצדד שגם אם אב מלמד את בנו וזה אינו מבין מ"מ כיון שמכשיר אותו ללימוד ומגדל ומפתח אותו בזה, יש על הכל שם לימוד גם להמג"א.