מצוה ללמד את בנו תורה

אוריאל

משתמש ותיק
יש לעיין למה לא תקנו ברכה כאשר אב בא ללמד את בנו תורה ומקיים מ"ע דולמדתם אותם את בניכם, ככל ברכת המצוות.
והנה נחלקו גדולי הראשונים במצוה זו, אם היא נכללת במצות ת"ת שהאדם מחוייב בה, והיא חלק ממצוה, או שהיא מצוה נפרדת, ואי נימא דהיא חלק מהמצוה אולי הכל כלול במה שמברך "וצוונו לעסוק בדברי תורה", אבל להני דברי דהיא מצוה נפרדת, אמאי אין מברכין עליה כאשר בא ללמד את בנו תורה.
והיו שתירצו לי כמו שכתבו הראשונים דאין מברכין על צדקה, דכל דבר שתלוי בדעת אחרים אין מברכין עליו, ואף כאן אולי יהיה בנו בורח מבית הספר...
וגם יש לדון אם בנו אינו מבין את מה שלומד [וכתב המג"א דמה שאינו מבין לא נחשב לימוד] אם לא קיים המצוה, או דהמצוה היא ללמד ולא משנה אם הבן הבין [ועדיף ממצות ת"ת לעצמו].
אמנם בכל גווני הלא הא פשיטא דלהמג"א אם אדם לומד ובמשך שעה אינו מבין ומתייגע עד שמבין, שקיין בכל השעה מצות ת"ת ולא נחשב זה רק כהכשר מצוה למה שהבין בסוף.. וא"כ יש לצדד שגם אם אב מלמד את בנו וזה אינו מבין מ"מ כיון שמכשיר אותו ללימוד ומגדל ומפתח אותו בזה, יש על הכל שם לימוד גם להמג"א.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
אוריאל אמר:
יש לעיין למה לא תקנו ברכה כאשר אב בא ללמד את בנו תורה ומקיים מ"ע דולמדתם אותם את בניכם, ככל ברכת המצוות.
והנה נחלקו גדולי הראשונים במצוה זו, אם היא נכללת במצות ת"ת שהאדם מחוייב בה, והיא חלק ממצוה, או שהיא מצוה נפרדת, ואי נימא דהיא חלק מהמצוה אולי הכל כלול במה שמברך "וצוונו לעסוק בדברי תורה", אבל להני דברי דהיא מצוה נפרדת, אמאי אין מברכין עליה כאשר בא ללמד את בנו תורה.
והיו שתירצו לי כמו שכתבו הראשונים דאין מברכין על צדקה, דכל דבר שתלוי בדעת אחרים אין מברכין עליו, ואף כאן אולי יהיה בנו בורח מבית הספר...
וגם יש לדון אם בנו אינו מבין את מה שלומד [וכתב המג"א דמה שאינו מבין לא נחשב לימוד] אם לא קיים המצוה, או דהמצוה היא ללמד ולא משנה אם הבן הבין [ועדיף ממצות ת"ת לעצמו].
אמנם בכל גווני הלא הא פשיטא דלהמג"א אם אדם לומד ובמשך שעה אינו מבין ומתייגע עד שמבין, שקיין בכל השעה מצות ת"ת ולא נחשב זה רק כהכשר מצוה למה שהבין בסוף.. וא"כ יש לצדד שגם אם אב מלמד את בנו וזה אינו מבין מ"מ כיון שמכשיר אותו ללימוד ומגדל ומפתח אותו בזה, יש על הכל שם לימוד גם להמג"א.
ובאמת יש להתבונן בלאו הכי, שהרי ידוע שי"א שברכת התורה היא רק ברכת השבח ולא ברכת המצוות [כמו שמשמע מהרמב"ן בשכחת העשין], ולכאו' יל"ע למה לא תיקנו גם ברכה מצד ברכת המצוות כמו על כל מצוה. ואולי היינו משום שס"ס כיון שמברכים על התורה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו, אף שהוא שבח, מ"מ כין שהוא מדאורייתא [דכן משמע מהרבמ"ן, אבל גם להשיטות שהוא מדרבנן י"ל] לא ראו חז"ל צורך לתקן מדרבנן ברכה כמו על כל מצוה.

ואולי לפ"ז כיון שאנו מודים ומברכים ומשבחים בברכת התורה שבכל יום, אזי כלולה בזה הודאה על כל המושג הזה של "תורה", ועל כל חלקי המתנה הנפלאה הזו, וכל חלקי המצוה. ומשום כן אין האב מברך בשעה שבא ללמד את בנו, משום שגם זה נכלל בברכת השבח שבירך בתחילתו של יום [ומצד קיום המצוה לא תיקנו ברכה, אחר שהכל כלול בנוסח הברכה וההודאה האמורה כבר, ויל"ע].
 
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
אתה מתכוון שהכל נכלל בלעסוק בדברי תורה? וגם ללמד את בנו זה לעסוק בתורה.
ולזה לכאו׳ אי"צ פלפולים אלא רק את החלק הזה
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
אוריאל אמר:
יש לעיין למה לא תקנו ברכה כאשר אב בא ללמד את בנו תורה ומקיים מ"ע דולמדתם אותם את בניכם, ככל ברכת המצוות.
והנה נחלקו גדולי הראשונים במצוה זו, אם היא נכללת במצות ת"ת שהאדם מחוייב בה, והיא חלק ממצוה, או שהיא מצוה נפרדת, ואי נימא דהיא חלק מהמצוה אולי הכל כלול במה שמברך "וצוונו לעסוק בדברי תורה", אבל להני דברי דהיא מצוה נפרדת, אמאי אין מברכין עליה כאשר בא ללמד את בנו תורה.
והיו שתירצו לי כמו שכתבו הראשונים דאין מברכין על צדקה, דכל דבר שתלוי בדעת אחרים אין מברכין עליו, ואף כאן אולי יהיה בנו בורח מבית הספר...
וגם יש לדון אם בנו אינו מבין את מה שלומד [וכתב המג"א דמה שאינו מבין לא נחשב לימוד] אם לא קיים המצוה, או דהמצוה היא ללמד ולא משנה אם הבן הבין [ועדיף ממצות ת"ת לעצמו].
אמנם בכל גווני הלא הא פשיטא דלהמג"א אם אדם לומד ובמשך שעה אינו מבין ומתייגע עד שמבין, שקיין בכל השעה מצות ת"ת ולא נחשב זה רק כהכשר מצוה למה שהבין בסוף.. וא"כ יש לצדד שגם אם אב מלמד את בנו וזה אינו מבין מ"מ כיון שמכשיר אותו ללימוד ומגדל ומפתח אותו בזה, יש על הכל שם לימוד גם להמג"א.
ובאמת יש להתבונן בלאו הכי, שהרי ידוע שי"א שברכת התורה היא רק ברכת השבח ולא ברכת המצוות [כמו שמשמע מהרמב"ן בשכחת העשין], ולכאו' יל"ע למה לא תיקנו גם ברכה מצד ברכת המצוות כמו על כל מצוה. ואולי היינו משום שס"ס כיון שמברכים על התורה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו, אף שהוא שבח, מ"מ כין שהוא מדאורייתא [דכן משמע מהרבמ"ן, אבל גם להשיטות שהוא מדרבנן י"ל] לא ראו חז"ל צורך לתקן מדרבנן ברכה כמו על כל מצוה.

ואולי לפ"ז כיון שאנו מודים ומברכים ומשבחים בברכת התורה שבכל יום, אזי כלולה בזה הודאה על כל המושג הזה של "תורה", ועל כל חלקי המתנה הנפלאה הזו, וכל חלקי המצוה. ומשום כן אין האב מברך בשעה שבא ללמד את בנו, משום שגם זה נכלל בברכת השבח שבירך בתחילתו של יום [ומצד קיום המצוה לא תיקנו ברכה, אחר שהכל כלול בנוסח הברכה וההודאה האמורה כבר, ויל"ע].
 

חטפת לי את המילים. והרב מבריסק כידוע כתב לתרץ על פי גדר ברכת התורה שהיא ברכת השבח על חפצא של תורה -דעיקר חיובא דברכת התורה הוא משום התורה גופא דתורה צריכה ברכה וזהו דילפינן מ"כי שם השם אקרא הבו גודל לאלוקינו" וכל מי שקורא או לומד צריך לברך עליה כמו שצריך לברך על מאכל לפני אכילתו [ולא על עצם מצוות הלימוד] - לפטור נער בר מצוה ביום הכנסו לעול המצוות מברכת התורה על סמך ברכות התורה בבוקר. אמנם יש שמועה בשם הגרי"ז בשם אביו שקטן ביום בר מצוה נכון שיכון בבכה"ת קר"ש של ערבית
 
A

Anonymous

Guest
הוא לא כתב לפטור קטן שבירך.
 

הנופל

משתמש ותיק
לענ''ד מצות לימוד תורה לבנים היא מפרשת פריה ורביה
וכמו כל מצוות הבן על האב שעניינם הבאת זרע לעולם בצורה מושלמת
ומי שלא השיא את בנו (למשל) לא גמר את חיובו לפרות ולרבות.
וזה הפשט בנוסח תפילת השל''ה ודו''ק
אַתָּהּ הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּהּ הוּא אֱלֹהֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אַל.
וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדַע אֱלָהוּתָךְ בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.
“בְּרֵאשִׁית”, בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת,
וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים.
כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ “פְּרוּ וּרְבוּ”, וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ “וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם”,
וְהַכַּוָּנָה בִּשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ, יָצַרְתָּ אַף עָשִׂיתָ,
כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֶצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתֶךָ.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
הנופל אמר:
לענ''ד מצות לימוד תורה לבנים היא מפרשת פריה ורביה
וכמו כל מצוות הבן על האב שעניינם הבאת זרע לעולם בצורה מושלמת
חידוש עצום (זה נמנה בשתי מצוות), מקורות בבקשה
​​​​​​(התפילה המיוחסת לשל"ה אינה מקור)
 

בן של רב

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
הנופל אמר:
לענ''ד מצות לימוד תורה לבנים היא מפרשת פריה ורביה
וכמו כל מצוות הבן על האב שעניינם הבאת זרע לעולם בצורה מושלמת
חידוש עצום (זה נמנה בשתי מצוות), מקורות בבקשה
​​​​​​(התפילה המיוחסת לשל"ה אינה מקור)
כבר היה לעולמים. 
רבי עקיבא איגר כבר חיבר ואיחד בין ברית ותורה. והרב וולבה אהב לחזור על זה כדי להאיר את העינים שתורה זה רק הדרך מהשמים אל הארץ, מהנשמה אל הגוף, מאיתו ית' אל התחתונים. 

וזו התשובה להכל. ללמד את בנו זה בעצם לחבר את השכינה אל הקרקע ע"י שההוראות של הבוס יספגו במוח ומשם ללב ומשם למציאות עצמה = גדול תלמוד [רק בגלל] שמביא לידי מעשה!!! 

ובלי זה אפילו תורה אין לו. אין לו. אין לו. 

וראיתי עדות של רבי שמחה וסרמן שאביו רבי אלחנן הי"ד אמר דבר נורא
שמי שלומד תורה >בתור חכמה אלוקית<
ולא בתור בירור איך >אקבל עול מלכותו< על המציאות שבה אני דן
(ואמנם סגי לקיום מצות ת"ת שזה רק >לו יצוייר< שאי פעם תבוא לידי, או לו יצוייר שהיתה רק דעה זו קיימת אז הייתי עושה אותה... ) 
=== אז כל הלומד כחכמה אלוקית בלבד ולא כפירוט איך מקיימים - הוא ממש כאילו לא למד כלום ואין לו שום מצוה כלל! 

ומצאתי כן גם בגר"ז ועוד. 

וממילא מתורץ קושייתך כי ללמד את עצמו זה בדיוק אותו דבר כמו את בנו. 
כי להמליך את ה' בכל פרט במחשבה ובדיבור ובתודעה האישית = זה ורק זה ואך ורק זה כל המושג ת"ת. 

נ. ב. הרמב"ם קורא לזה כך "ללמד את עצמו", ולא סתם אלא כנ"ל.
הכל ענין של כמה בתוך הראש שלך יש פירוט של איך אנכי ואיך לא יהיה לך, ותו לא מידי. 
 
 

מחשבות

משתמש ותיק
אתם ובאים משתי בתי מדרש
הוא לא רואה כמעט צורך במקור לחידושים מעין אלה
ואתה גם אם תמצא מקור לא תקבל אלא א"כ זה מגדולי הראשונים
ואני אתך בזה, אך מבין שהדיון מיותר.
ולעצם הנידון על ברכה, בפשטות אין ברכה על מצוות ת"ת כיון שעיקרה הידיעה
ועצם הלימוד הוא כעין הכשר מצוה בלבד.
וגדול ת"ת שתלמוד מביא לידי מעשה, משמע שהוא היכי תמצי בלבד
וכן ןשננתם שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך וזה עצם גדר הלימוד
וזה רש"י בברכות ו. שהלומד ואינו יודע להעמיד סברא לאחר זמן
אינו מקבל שכר על הלימוד אלא על הריצה ללימוד ועל הדוחק.
אמנם היראים מנה ת"ת וידיעת התורה במצוות נפרדות.
 

מחשבות

משתמש ותיק
כוונתי בהודעה לעיל ש@הנופל ו@בן של רב
מספיק להם מקורות חלושים לחידושים מעין אלה
כי מבית המדרש משם הם באים
די ברעיון מחשבתי כדי לחדש גדרים כאלה במצוות.
וכמו שכתבתי מי שדרך לימודו שונה כמוני וכ@יוסף יצחק וכל הלומדים כמעט בכל הדורות
אין לו מה להתווכח כי זה דו שיח של חרשים.
 
חלק עליון תַחתִית