לאור קריאת גדולי ישראל - איזה דוגמאות מצויות יש שעלולים לטעות בהלכות שבת

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
מחשבות אמר:
צריך לדעת בהלכה כמה דברים: א. כשיש מנהג ברור כשיטה אחת יתכן מאוד שכן תהיה ההלכה אף כנגד רוב פוסקים ואף בדאורייתא (וזה יכל להיות תשובה גם לטענה שרוב ראשונים כרבינו תם אך לא צריך לזה, לכל מי שלמד טוש"ע סי' רצ"ג יעו"ש)
ברצינות??

אפילו בדאורייתא?????!!!

שטויות במיץ עגבניות.

כשלומדים את כללי הפסק והמנהג רואים שזה בדיוק הפוך. ולגמרי.
 
זכרונות אמר:
לדעת רוב הראשונים והאחרונים הוצאת שבת בסופה לפני ד' מיל הוה חילול שבת דאורייתא רח"ל
ולא עוד, אלא שאלפים אלפים מהציבור הירא את דבר ה' רואים באלו המקלים כמחללי שבת (בשוגג או כתינוקות שנישבו), ולדעתם, בוודאי לכשיבנה בית המקדש בב"א הם יצטרכו להביא קרבן חטאת, ומתפללים עליהם גם בכלל עם ישראל לחזרה בתשובה שלימה. 

נ.ב. ואם יש מאן דהו שזה כואב לו מה שכתבתי אז שיבין שהכאב הזה הוא קטן ועלוב ביחס ולעומת הכאב אותו מרגיש הציבור הענק הזה. כפשוטו.
הם מיצרים וכואב להם על כך שמדי שבת בשבת ישנם יהודים החרדים לדבר ה' המחללים אותה בלי כל מצפון. כמו לכתחילה. ה"י!

ואולם. ברוך ה' כיום אלפים התעוררו להחמיר בדבר אחר שהסבירו להם את חומרת הדבר. אשריהם ישראל!
 
 
מחשבות אמר:
ההשוואה בין דברי שמנהג יכול להכריע גם כשהוא כשיטת יחיד ל"מנהג" לדבר לה"ר מלמדת הרבה על הכותב.
לא אכנס לכל גיבוב הדברים בשיטת ר"ת, רק אומר שהכרעת הפוסקים אף המחמירים כר"ת למול בשבת את הנולד בבין השמשות של ר"ת.
בעניין עירוב כבר כתבתי שמלבד המנהג כבר כתב הביה"ל להקל כשמצטרף ספקות נוספים.
ועצה טובה: להבא שדבריך יזכירו יותר דיון ופחות פאשקוויל.
אם אין לך מה להשיב על דברי הטעם של הרב 'זכרונות' אז למה אתה יורד עליו? מה הוא עשה לך שאתה יורד עליו? ("מלמדת הרבה על הכותב"). הוא לא חבר שלך!

זה כמו שיטה בפורומים שכשאין מה להשיב... יורדים על הכותבים... דבר זה חייבים להפסיק אותו בכל מחיר. (לתשומת לב ההנהלה).
אם אין מה להשיב אז לא משיבים. וזה לא מוריד אותך ממעמדך. כי זכותך גם לא להגיב. חדלו לכם מהדרך הקלוקלת הזו. היא לא בשביל אף אחד מאיתנו.

בעניין סוגיית ביה"ש, נראה שיש לך טעות וודאית. כל הפוסקים כהראשונים והשו"ע - לגמרי - בזמננו נוהגים כן לכל דבר ועניין גם לגבי מילה. שאם נולד ביום שבת אפילו חמישים דקות לאחר השקיעה מילים אותו בשבת הבאה ולא דוחים ליום ראשון. 
אבל בוודאי שלא ימול כשיש ספק לפי הראשונים. כמו אם נולד בבין השמשות. 

 
 

יהושע

משתמש ותיק
ביני עמודי גרסי אמר:
מחשבות אמר:
צריך לדעת בהלכה כמה דברים: א. כשיש מנהג ברור כשיטה אחת יתכן מאוד שכן תהיה ההלכה אף כנגד רוב פוסקים ואף בדאורייתא (וזה יכל להיות תשובה גם לטענה שרוב ראשונים כרבינו תם אך לא צריך לזה, לכל מי שלמד טוש"ע סי' רצ"ג יעו"ש)
ברצינות??

אפילו בדאורייתא?????!!!

שטויות במיץ עגבניות.

כשלומדים את כללי הפסק והמנהג רואים שזה בדיוק הפוך. ולגמרי.

אני חושב שכן יש דברים יוצאים מן הכלל שלא פוסקים בדאורייתא כרוב הראשונים, כמו למשל חדש בחוץ לארץ, אבל שזה יהיה לכתחילה גם כשאין קושי ושהפסקים לא יגידו שירא שמים יחמיר נראה שדבר כזה לא מצינו כדוגמתו. 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ביני עמודי גרסי אמר:
מחשבות אמר:
צריך לדעת בהלכה כמה דברים: א. כשיש מנהג ברור כשיטה אחת יתכן מאוד שכן תהיה ההלכה אף כנגד רוב פוסקים ואף בדאורייתא (וזה יכל להיות תשובה גם לטענה שרוב ראשונים כרבינו תם אך לא צריך לזה, לכל מי שלמד טוש"ע סי' רצ"ג יעו"ש)
ברצינות??

אפילו בדאורייתא?????!!!

שטויות במיץ עגבניות.

כשלומדים את כללי הפסק והמנהג רואים שזה בדיוק הפוך. ולגמרי.
מה נזעקת? מחשבות צודק!
למשל אם הדעות חלוקות בדאורייתא, והמנהג נוטה בבירור כדעה אחת, אז הולכים בתר דעה זו! לא גרע מפוסק שהכריע שאין בזה איסור תורה!
 

חדא

משתמש ותיק
הרעיון לא כ"כ נכון כי שבת נתנה כדי שיעסקו בתורה, ולכן נקבעה קריאת התורה וודאי שיש לעסוק בה, כיון שהיא מטרת השבת, מלבד העסק בשבת עצמה כמובן
 

לבי במערב

משתמש ותיק
ראשון לציון אמר:
אכן, קריאת עיתונים זה לא פשוט בכלל, בעיקר מצד הפרסומות שבהם.

אני קיבלתי ע"ע לאחרונה להשתדל בל"נ להימנע מלקרוא בעיתון שיש בו פרסומות, וקורא גם רק את החלק של הילדים... ולפעמים יש גם חלק 'תורני' בלי פרסומות.
לאו דוקא שפותר את הבעי'.
מלבד האיסור בקריאת "שטרי הדיוטות", גזרו חכמים שלא לקרות ב"כתב שתחת הצורה" (דהיינו שהצורה והכתב אסורים בקריאה ועיון), כמבואר בטושו"ע סי' שז.
ומצוי הוא מאד כמעט בכל עתון ועלון, ולא ימלט שרוב שערי הספרים שאינם 'מכובדים' - אף הם כלולים בגזרה זו.
ומצוה רבה לעורר עד"ז, כי הוא דבר המצוי מאד (וכו"כ שהזהרתים ע"ז, לא ידעו כלל על מה אמורים דברי).
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
ראשון לציון אמר:
אכן, קריאת עיתונים זה לא פשוט בכלל, בעיקר מצד הפרסומות שבהם.

אני קיבלתי ע"ע לאחרונה להשתדל בל"נ להימנע מלקרוא בעיתון שיש בו פרסומות, וקורא גם רק את החלק של הילדים... ולפעמים יש גם חלק 'תורני' בלי פרסומות.
לאו דוקא שפותר את הבעי'.
מלבד האיסור בקריאת "שטרי הדיוטות", גזרו חכמים שלא לקרות ב"כתב שתחת הצורה" (דהיינו שהצורה והכתב אסורים בקריאה ועיון), כמבואר בטושו"ע סי' שז.
ומצוי הוא מאד כמעט בכל עתון ועלון, ולא ימלט שרוב שערי הספרים שאינם 'מכובדים' - אף הם כלולים בגזרה זו.
ומצוה רבה לעורר עד"ז, כי הוא דבר המצוי מאד (וכו"כ שהזהרתים ע"ז, לא ידעו כלל על מה אמורים דברי).
ובאורחות שבת פרק כ"ב הערה רכ"ה כ' דאם מותר לקרות הכתבה מסתבר שמותר גם להסתכל בתמונות
 
 

שניאור

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
להוציא בליל שבת מתוך סיר מרק העומד על האש [או הפלטה], יכול להיות בעיה גדולה של איסור מגיס, ועד לא מזמן שלמדתי את ההלכות חשבתי שאפשר להקל
כמדומה לי שהחזו"א הקיל בדבר, ואמר שעדיף להקל בזה מלהקל שכיסוי פח נחשב כגרו"ק ואפשר להחזיר עליו.
 

פיניפיני

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
לבי במערב אמר:
ראשון לציון אמר:
אכן, קריאת עיתונים זה לא פשוט בכלל, בעיקר מצד הפרסומות שבהם.

אני קיבלתי ע"ע לאחרונה להשתדל בל"נ להימנע מלקרוא בעיתון שיש בו פרסומות, וקורא גם רק את החלק של הילדים... ולפעמים יש גם חלק 'תורני' בלי פרסומות.
לאו דוקא שפותר את הבעי'.
מלבד האיסור בקריאת "שטרי הדיוטות", גזרו חכמים שלא לקרות ב"כתב שתחת הצורה" (דהיינו שהצורה והכתב אסורים בקריאה ועיון), כמבואר בטושו"ע סי' שז.
ומצוי הוא מאד כמעט בכל עתון ועלון, ולא ימלט שרוב שערי הספרים שאינם 'מכובדים' - אף הם כלולים בגזרה זו.
ומצוה רבה לעורר עד"ז, כי הוא דבר המצוי מאד (וכו"כ שהזהרתים ע"ז, לא ידעו כלל על מה אמורים דברי).
ובאורחות שבת פרק כ"ב הערה רכ"ה כ' דאם מותר לקרות הכתבה מסתבר שמותר גם להסתכל בתמונות
אם יש כיתוב מתחת התמונה בד"כ מסתכלים בלא משים בכיתוב וזה וודאי אסור
 
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
פיניפיני אמר:
יוסף יצחק אמר:
לבי במערב אמר:
לאו דוקא שפותר את הבעי'.
מלבד האיסור בקריאת "שטרי הדיוטות", גזרו חכמים שלא לקרות ב"כתב שתחת הצורה" (דהיינו שהצורה והכתב אסורים בקריאה ועיון), כמבואר בטושו"ע סי' שז.
ומצוי הוא מאד כמעט בכל עתון ועלון, ולא ימלט שרוב שערי הספרים שאינם 'מכובדים' - אף הם כלולים בגזרה זו.
ומצוה רבה לעורר עד"ז, כי הוא דבר המצוי מאד (וכו"כ שהזהרתים ע"ז, לא ידעו כלל על מה אמורים דברי).
ובאורחות שבת פרק כ"ב הערה רכ"ה כ' דאם מותר לקרות הכתבה מסתבר שמותר גם להסתכל בתמונות
אם יש כיתוב מתחת התמונה בד"כ מסתכלים בלא משים בכיתוב וזה וודאי אסור
לדעת האורחות שבת מותר להסתכל גם על הכיתוב שתחת התמונה במאמרים המותרים לקריאה בשבת
וע"ע מג"א סי' ש"א סק"ד ומה שכתב ע"ז השעה"צ שם סק"ז
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
ראשון לציון אמר:
אכן, קריאת עיתונים זה לא פשוט בכלל, בעיקר מצד הפרסומות שבהם.

אני קיבלתי ע"ע לאחרונה להשתדל בל"נ להימנע מלקרוא בעיתון שיש בו פרסומות, וקורא גם רק את החלק של הילדים... ולפעמים יש גם חלק 'תורני' בלי פרסומות.
לאו דוקא שפותר את הבעי'.
מלבד האיסור בקריאת "שטרי הדיוטות", גזרו חכמים שלא לקרות ב"כתב שתחת הצורה" (דהיינו שהצורה והכתב אסורים בקריאה ועיון), כמבואר בטושו"ע סי' שז.
ומצוי הוא מאד כמעט בכל עתון ועלון, ולא ימלט שרוב שערי הספרים שאינם 'מכובדים' - אף הם כלולים בגזרה זו.
ומצוה רבה לעורר עד"ז, כי הוא דבר המצוי מאד (וכו"כ שהזהרתים ע"ז, לא ידעו כלל על מה אמורים דברי).
זה טעות ישנה כאילו יש אייזה גזירה מיוחדת בכתב שתחת הצורה 
אבל באמת אסרו כל שטרי הדיוטות וכל הספרים אסורים ולא רק הכיתוב שתחת הצורה 
אלא שאם הם ספרי תורה מותר ולדעת הרשב"א אף ספרי חכמה מותר וצריך לדעת מה נכלל בכלל ספרי חכמה 
ובמקומות שמותר לכאורה מותר גם כתב שתחת הצורה 
ובמקום שאסור אסור לקרוא גם ללא כיתוב שתחת הצורה 

והנה באמת צריך עיון מה ההתר בקריאת עיתונים בזמנינו ולכאורה אין בזה התר כלל 
כי עיקר ההתר שמבואר בפוסקים הוא משום שהעיתון כתוב בלשון הקודש ועל ידי זה לומדים הלשון 
ובזמנינו כאן בארץ ישראל שבקיאים כבר בלשון ואין מוסיף ללמוד הלשון מה התר יש לזה 
כך שצריך עיון אם אפשר למצוא התר לזה [ומצד עונג שבת וודאי אין התר אטו שהקדמונים מדברים על ספרי מלחמות וספרי חכמה לא מדובר כשמתענג עלייהם] 
סוף דבר אין יסוד להתר בזה כלל 
אבל כל העולם נוהגים בזה התר 
אבל לא ראוי להזניח זאת מחמת כן 
וצריך לשנות את החשיבה שבשבת אין עוסקים רק בתורה [ומי שרוצה יכול לסמוך על הרשב"א שמתיר ספרי חכמה] 

עוד הערה אחת שיש פתח גדול להתר בעיני בני אדם והוא כי היום כאילו הכל בכלל דברי תורה ובכל דבר יש מסר חינוכי ונראה שזה הערמה על דברי תורה ואין זה בכלל ההתר אם כי קשה להוכיח זאת 
וכן לא כל דבר הוא בכלל ספרי חכמה כמו שמוכח בפוסקים 
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אינו טעות, אף לא חדשה.
ומוכח הוא ממה שבשו"ע נמצא בסעיף בפ"ע, ואינו כלול בגזרת שטרי הדיוטות.
ויעויין ג"כ בשו"ע הרב בזה הסימן.

מעולם הי' קשה לי, איך אפ"ל שבכתבה שמותר לקראה מותר להסתכל בתמונות ג"כ - הלא פשיטא שהגזרה הזו היא משום שטרי הדיוטות (שלא יבואו להסתכל בהם), וא"כ, על מה גזרו? [הלא המותר בהתרו, והאסור באסורו].
 

לבי במערב

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
כי עיקר ההתר שמבואר בפוסקים הוא משום שהעיתון כתוב בלשון הקודש ועל ידי זה לומדים הלשון 
ובזמנינו כאן בארץ ישראל שבקיאים כבר בלשון ואין מוסיף ללמוד הלשון מה התר יש לזה 
כך שצריך עיון אם אפשר למצוא התר לזה [ומצד עונג שבת וודאי אין התר אטו שהקדמונים מדברים על ספרי מלחמות וספרי חכמה לא מדובר כשמתענג עלייהם] 
סוף דבר אין יסוד להתר בזה כלל 
אבל כל העולם נוהגים בזה התר 
אבל לא ראוי להזניח זאת מחמת כן 
וצריך לשנות את החשיבה שבשבת אין עוסקים רק בתורה [ומי שרוצה יכול לסמוך על הרשב"א שמתיר ספרי חכמה].
ראשית, ההיתר דלה"ק הוא דהרמ"א. ולאו כל הפוסקים בחדא מחתא נינהו.
שנית, מן הראוי שיהא מעט דרך-ארץ כלפי היתר המג"א!
אף בעל התניא (בקו"א לסי' שא) נשאר בצ"ע בדבריו, אך לא "העיז" לכתוב "ודאי אין היתר" ח"ו!
וסוף דבר, ה"חשיבה" שבשבת עוסקים רק בתורה, מפורשת היא בשו"ע.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
איש ווילנא אמר:
כי עיקר ההתר שמבואר בפוסקים הוא משום שהעיתון כתוב בלשון הקודש ועל ידי זה לומדים הלשון 
ובזמנינו כאן בארץ ישראל שבקיאים כבר בלשון ואין מוסיף ללמוד הלשון מה התר יש לזה 
כך שצריך עיון אם אפשר למצוא התר לזה [ומצד עונג שבת וודאי אין התר אטו שהקדמונים מדברים על ספרי מלחמות וספרי חכמה לא מדובר כשמתענג עלייהם] 
סוף דבר אין יסוד להתר בזה כלל 
אבל כל העולם נוהגים בזה התר 
אבל לא ראוי להזניח זאת מחמת כן 
וצריך לשנות את החשיבה שבשבת אין עוסקים רק בתורה [ומי שרוצה יכול לסמוך על הרשב"א שמתיר ספרי חכמה].
ראשית, ההיתר דלה"ק הוא דהרמ"א. ולאו כל הפוסקים בחדא מחתא נינהו.
שנית, מן הראוי שיהא מעט דרך-ארץ כלפי היתר המג"א!
אף בעל התניא (בקו"א לסי' שא) נשאר בצ"ע בדבריו, אך לא "העיז" לכתוב "ודאי אין היתר" ח"ו!
וסוף דבר, ה"חשיבה" שבשבת עוסקים רק בתורה, מפורשת היא בשו"ע.
מה בדיוק כתוב במגן אברהם 
ובסופו של דבר מה אתה בא לומר שמותר או אסור [והאם יש חומרא מיוחדת בכתב שתחת התמונה] 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מחשבות אמר:
החיזוק הגדול ביותר זה ללמוד הלכות שבת ולעיין היטב להבין הלכה למעשה.
כבר שנים שאני מתבונן מסביבי על מנהגי האנשים בשבת (ובודק היטב את מעשי שלי...) ואנשים מחללים שבת על ימין ועל שמאל (בדגש על בורר, מוקצה ושטרי הדיוטות אך גם מלאכות רבות אחרות) מחוסר ידע, ויעויין בהקדמת המשנ"ב מה שהביא מהיערות דבש.
ולגבי טלטול בשבת ועוד, צריך לדעת בהלכה כמה דברים: א. כשיש מנהג ברור כשיטה אחת יתכן מאוד שכן תהיה ההלכה אף כנגד רוב פוסקים ואף בדאורייתא (וזה יכל להיות תשובה גם לטענה שרוב ראשונים כרבינו תם אך לא צריך לזה, לכל מי שלמד טוש"ע סי' רצ"ג יעו"ש) וודאי שהמנהג הוא לסמוך על הערוב גם ברה"ר רחב ט"ז, וממה שדנו על זה הפוסקים נלמד שאין זה מנהג חדש. ב. מי שילמד הלכות עירוב יראה שכמעט תמיד יש עוד צירופים טובים יותר או פחות להקל, והמשנ"ב שמחמיר כותב שאפשר לסמוך בזה על צירופים נוספים.

אתה מתמודד עם הבעיה של שישים ריבוא שנניח מכח המנהג שנתפס להלכה כמו שיטת ראשונים המקילה [בקשר לעצם הויכוח אם אפשר לסמוך על מנהג בדאורייתא מקובל שאפשר אמנם דווקא בהנחה שהונהג על פי חכמים והסברא בזה שנחשב כמו רבותינו לענין זה ומסתבר שכאן הוא בכלל זה] 

אבל מה עם הבעיה של עירובי חצרות במקום שיש גויים או יהודים מומרים 
ועוד שבהרבה מהעירובין יש בעיה של קרפיפות ובעירובין העירוניים הרבה פעמים יש קרפיפות אליבא דכולי עלמא ואינם שנויים במחלוקת [ורק בעירובין הטובים מקפידים על זה] 
כך שראוי שלכל הפחות הנשים יקפידו על כך שבזה אין בסיס להקל 
ואכן יש עירובין שכונתיים שמקפידים על זה ובהם ניתן להניח הנשים על מנהגם 

ובקשר לעצם הטענה של שישים ריבוא 
צריך עיון שגם אם נניח ששיטה זו נקוטה להלכה הרי מכל מקום דעת הריטב"א שמספיק שיהא בעיר שישים ריבוא ולא צריך שילכו בדרך והאריך בשיטה זו המשכנות יעקב ועוד הגבלות נתנו האחרונים כך שצריך עיון אם ניתן להקל בזה בירושלים או בגוש דן. ויש אחרים שנותנים גדרים אחרים שדרך שמובילה ומיועדת לשישים ריבוא די ולא צריך שישים ריבוא בפועל. ומכל מקום זה מגביל שלא בכל אופן ניתן לסמוך על העירובין. [אמנם יש את התרו של החזון איש שבתוך העיר תמיד יש עומד מרובה ופירצת עשר דרבנן ורבים אינם מקבלים את התירו] 
ומה שיש מנהג להקל אפילו בכהאי גוונא כמדומה שעל זה לא ניתן לסמוך על המנהג 
ואגב ראיתי בפולמסים על העירובין באמריקה שטענו לבסס את העירובין בערים הגדולות מחמת המנהג. השיב אחד הרבנים החסידיים שהוא זוכר שבערים הגדולות שבפולין היו היראי שמים נמנעים מלטלטל ורק הקלים היו מטלטלים ולא אדע אם עדות נאמנה היא או עדות גמישה לצורך הויכוח ומכל מקום נראה לי שבזה לא ניתן לסמוך על המנהג. 

ואגב אשמח אם תפרש מה אתה מתכוון צירופים להקל [אמנם יש קולא של אינו מפולש שמשמע מכמה ראשונים שבעינן מפולש משער לשער ולא ראיתי מי שסמך על זה למעשה] 

והערה נוספת לבני ספרד 
ראיתי באור לציון להרב אבא שאול 
שמוכיח בפשיטות שדעת השולחן ערוך שלא לסמוך על ההתר שאין שישים ריבוא לגבי דאורייתא [ורק בדינים דרבנן הקל בזה כגון לענין תכשיטים] 
ורק הרמ"א מקל בזה
ואם כן ראוי לבני ספרד להחמיר בזה יותר ולהמנע מלסמוך על העירוב במקום שרחב ט"ז אמה 
אבל צריך עיון שלא מצינו כן [אמנם יש את התירו של החזון איש של עומד מרובה] 

 
 

ייעוץ תורני

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש ווילנא אמר:
מחשבות אמר:
החיזוק הגדול ביותר זה ללמוד הלכות שבת ולעיין היטב להבין הלכה למעשה.
כבר שנים שאני מתבונן מסביבי על מנהגי האנשים בשבת (ובודק היטב את מעשי שלי...) ואנשים מחללים שבת על ימין ועל שמאל (בדגש על בורר, מוקצה ושטרי הדיוטות אך גם מלאכות רבות אחרות) מחוסר ידע, ויעויין בהקדמת המשנ"ב מה שהביא מהיערות דבש.
ולגבי טלטול בשבת ועוד, צריך לדעת בהלכה כמה דברים: א. כשיש מנהג ברור כשיטה אחת יתכן מאוד שכן תהיה ההלכה אף כנגד רוב פוסקים ואף בדאורייתא (וזה יכל להיות תשובה גם לטענה שרוב ראשונים כרבינו תם אך לא צריך לזה, לכל מי שלמד טוש"ע סי' רצ"ג יעו"ש) וודאי שהמנהג הוא לסמוך על הערוב גם ברה"ר רחב ט"ז, וממה שדנו על זה הפוסקים נלמד שאין זה מנהג חדש. ב. מי שילמד הלכות עירוב יראה שכמעט תמיד יש עוד צירופים טובים יותר או פחות להקל, והמשנ"ב שמחמיר כותב שאפשר לסמוך בזה על צירופים נוספים.

אתה מתמודד עם הבעיה של שישים ריבוא שנניח מכח המנהג שנתפס להלכה כמו שיטת ראשונים המקילה [בקשר לעצם הויכוח אם אפשר לסמוך על מנהג בדאורייתא מקובל שאפשר אמנם דווקא בהנחה שהונהג על פי חכמים והסברא בזה שנחשב כמו רבותינו לענין זה ומסתבר שכאן הוא בכלל זה] 

אבל מה עם הבעיה של עירובי חצרות במקום שיש גויים או יהודים מומרים 
ועוד שבהרבה מהעירובין יש בעיה של קרפיפות ובעירובין העירוניים הרבה פעמים יש קרפיפות אליבא דכולי עלמא ואינם שנויים במחלוקת [ורק בעירובין הטובים מקפידים על זה] 
כך שראוי שלכל הפחות הנשים יקפידו על כך שבזה אין בסיס להקל 
ואכן יש עירובין שכונתיים שמקפידים על זה ובהם ניתן להניח הנשים על מנהגם 

ובקשר לעצם הטענה של שישים ריבוא 
צריך עיון שגם אם נניח ששיטה זו נקוטה להלכה הרי מכל מקום דעת הריטב"א שמספיק שיהא בעיר שישים ריבוא ולא צריך שילכו בדרך והאריך בשיטה זו המשכנות יעקב ועוד הגבלות נתנו האחרונים כך שצריך עיון אם ניתן להקל בזה בירושלים או בגוש דן. ויש אחרים שנותנים גדרים אחרים שדרך שמובילה ומיועדת לשישים ריבוא די ולא צריך שישים ריבוא בפועל. ומכל מקום זה מגביל שלא בכל אופן ניתן לסמוך על העירובין. [אמנם יש את התרו של החזון איש שבתוך העיר תמיד יש עומד מרובה ופירצת עשר דרבנן ורבים אינם מקבלים את התירו] 
ומה שיש מנהג להקל אפילו בכהאי גוונא כמדומה שעל זה לא ניתן לסמוך על המנהג 
ואגב ראיתי בפולמסים על העירובין באמריקה שטענו לבסס את העירובין בערים הגדולות מחמת המנהג. השיב אחד הרבנים החסידיים שהוא זוכר שבערים הגדולות שבפולין היו היראי שמים נמנעים מלטלטל ורק הקלים היו מטלטלים ולא אדע אם עדות נאמנה היא או עדות גמישה לצורך הויכוח ומכל מקום נראה לי שבזה לא ניתן לסמוך על המנהג. 

ואגב אשמח אם תפרש מה אתה מתכוון צירופים להקל [אמנם יש קולא של אינו מפולש שמשמע מכמה ראשונים שבעינן מפולש משער לשער ולא ראיתי מי שסמך על זה למעשה] 

והערה נוספת לבני ספרד 
ראיתי באור לציון להרב אבא שאול 
שמוכיח בפשיטות שדעת השולחן ערוך שלא לסמוך על ההתר שאין שישים ריבוא לגבי דאורייתא [ורק בדינים דרבנן הקל בזה כגון לענין תכשיטים] 
ורק הרמ"א מקל בזה
ואם כן ראוי לבני ספרד להחמיר בזה יותר ולהמנע מלסמוך על העירוב במקום שרחב ט"ז אמה 
אבל צריך עיון שלא מצינו כן [אמנם יש את התירו של החזון איש של עומד מרובה] 
דיברתי פעם עם רב ספרדי ממשפחת הגר"ע יוסף על העירוב בשכונה. 
והשיב לי "מבחינתנו הספרדים אין דבר כזה". 

מוזר? גם לי היה מוזר אבל גופא דעובדא הכי הווה.
(המדובר בשכונה סטנדרטית שיש את הבעיה של רה"ר מצד ט"ז אמה, ואין בעיה של ששים ריבוא)

​​​​​​(אח"כ ראיתי בילקוט יוסף דברים דומים). 
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
ייעוץ תורני אמר:
איש ווילנא אמר:
מחשבות אמר:
החיזוק הגדול ביותר זה ללמוד הלכות שבת ולעיין היטב להבין הלכה למעשה.
כבר שנים שאני מתבונן מסביבי על מנהגי האנשים בשבת (ובודק היטב את מעשי שלי...) ואנשים מחללים שבת על ימין ועל שמאל (בדגש על בורר, מוקצה ושטרי הדיוטות אך גם מלאכות רבות אחרות) מחוסר ידע, ויעויין בהקדמת המשנ"ב מה שהביא מהיערות דבש.
ולגבי טלטול בשבת ועוד, צריך לדעת בהלכה כמה דברים: א. כשיש מנהג ברור כשיטה אחת יתכן מאוד שכן תהיה ההלכה אף כנגד רוב פוסקים ואף בדאורייתא (וזה יכל להיות תשובה גם לטענה שרוב ראשונים כרבינו תם אך לא צריך לזה, לכל מי שלמד טוש"ע סי' רצ"ג יעו"ש) וודאי שהמנהג הוא לסמוך על הערוב גם ברה"ר רחב ט"ז, וממה שדנו על זה הפוסקים נלמד שאין זה מנהג חדש. ב. מי שילמד הלכות עירוב יראה שכמעט תמיד יש עוד צירופים טובים יותר או פחות להקל, והמשנ"ב שמחמיר כותב שאפשר לסמוך בזה על צירופים נוספים.

אתה מתמודד עם הבעיה של שישים ריבוא שנניח מכח המנהג שנתפס להלכה כמו שיטת ראשונים המקילה [בקשר לעצם הויכוח אם אפשר לסמוך על מנהג בדאורייתא מקובל שאפשר אמנם דווקא בהנחה שהונהג על פי חכמים והסברא בזה שנחשב כמו רבותינו לענין זה ומסתבר שכאן הוא בכלל זה] 

אבל מה עם הבעיה של עירובי חצרות במקום שיש גויים או יהודים מומרים 
ועוד שבהרבה מהעירובין יש בעיה של קרפיפות ובעירובין העירוניים הרבה פעמים יש קרפיפות אליבא דכולי עלמא ואינם שנויים במחלוקת [ורק בעירובין הטובים מקפידים על זה] 
כך שראוי שלכל הפחות הנשים יקפידו על כך שבזה אין בסיס להקל 
ואכן יש עירובין שכונתיים שמקפידים על זה ובהם ניתן להניח הנשים על מנהגם 

ובקשר לעצם הטענה של שישים ריבוא 
צריך עיון שגם אם נניח ששיטה זו נקוטה להלכה הרי מכל מקום דעת הריטב"א שמספיק שיהא בעיר שישים ריבוא ולא צריך שילכו בדרך והאריך בשיטה זו המשכנות יעקב ועוד הגבלות נתנו האחרונים כך שצריך עיון אם ניתן להקל בזה בירושלים או בגוש דן. ויש אחרים שנותנים גדרים אחרים שדרך שמובילה ומיועדת לשישים ריבוא די ולא צריך שישים ריבוא בפועל. ומכל מקום זה מגביל שלא בכל אופן ניתן לסמוך על העירובין. [אמנם יש את התרו של החזון איש שבתוך העיר תמיד יש עומד מרובה ופירצת עשר דרבנן ורבים אינם מקבלים את התירו] 
ומה שיש מנהג להקל אפילו בכהאי גוונא כמדומה שעל זה לא ניתן לסמוך על המנהג 
ואגב ראיתי בפולמסים על העירובין באמריקה שטענו לבסס את העירובין בערים הגדולות מחמת המנהג. השיב אחד הרבנים החסידיים שהוא זוכר שבערים הגדולות שבפולין היו היראי שמים נמנעים מלטלטל ורק הקלים היו מטלטלים ולא אדע אם עדות נאמנה היא או עדות גמישה לצורך הויכוח ומכל מקום נראה לי שבזה לא ניתן לסמוך על המנהג. 

ואגב אשמח אם תפרש מה אתה מתכוון צירופים להקל [אמנם יש קולא של אינו מפולש שמשמע מכמה ראשונים שבעינן מפולש משער לשער ולא ראיתי מי שסמך על זה למעשה] 

והערה נוספת לבני ספרד 
ראיתי באור לציון להרב אבא שאול 
שמוכיח בפשיטות שדעת השולחן ערוך שלא לסמוך על ההתר שאין שישים ריבוא לגבי דאורייתא [ורק בדינים דרבנן הקל בזה כגון לענין תכשיטים] 
ורק הרמ"א מקל בזה
ואם כן ראוי לבני ספרד להחמיר בזה יותר ולהמנע מלסמוך על העירוב במקום שרחב ט"ז אמה 
אבל צריך עיון שלא מצינו כן [אמנם יש את התירו של החזון איש של עומד מרובה] 
דיברתי פעם עם רב ספרדי ממשפחת הגר"ע יוסף על העירוב בשכונה. 
והשיב לי "מבחינתנו הספרדים אין דבר כזה". 

מוזר? גם לי היה מוזר אבל גופא דעובדא הכי הווה.
(המדובר בשכונה סטנדרטית שיש את הבעיה של רה"ר מצד ט"ז אמה, ואין בעיה של ששים ריבוא)

​​​​​​(אח"כ ראיתי בילקוט יוסף דברים דומים). 

וואו 

ומעכשיו יש עבודה חדשה לכל אנשי התעמולה של פסקי הגר"ע יוסף 

במקום לעשות תעמולה על הפאות ועל זמן צאת השבת של רבנו תם 

עלייכם להתחיל בתעמולה לא לסמוך על העירוב אחד אנשים ואחד נשים. שיהא בהצלחה 
 

סופר המלך

משתמש ותיק
הגרע"י היה מעורר על כך בדרשותיו בעבר, שלספרדים א"א לסמוך על העירוב.
אח"כ מצא כמה צירופים להקל, ולא עורר על כך כבעבר.

בהרבה ערים אין כלל בעיה של רה"ר לכל השיטות, כך במודיעין עילית, אלעד, ואאל"ט גם ברכסים ובביתר עילית.

הבעיה היא בעיקר בערים הגדולות, כמו ב"ב וירושלים.
לפני כשבוע התקיימה אסיפת רבנים בביתו של הגר"ש בעדני, בה העלו שוב את הנושא, וקראו לראשי עיריית ב"ב להקים עירוב שיהיה טוב אף לספרדים.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
סופר המלך אמר:
הגרע"י היה מעורר על כך בדרשותיו בעבר, שלספרדים א"א לסמוך על העירוב.
אח"כ מצא כמה צירופים להקל, ולא עורר על כך כבעבר.

בהרבה ערים אין כלל בעיה של רה"ר לכל השיטות, כך במודיעין עילית, אלעד, ואאל"ט גם ברכסים ובביתר עילית.

הבעיה היא בעיקר בערים הגדולות, כמו ב"ב וירושלים.
לפני כשבוע התקיימה אסיפת רבנים בביתו של הגר"ש בעדני, בה העלו שוב את הנושא, וקראו לראשי עיריית ב"ב להקים עירוב שיהיה טוב אף לספרדים.
איך עושים עירוב כזה ?
 
 

סופר המלך

משתמש ותיק
שאלה טובה.
הבנתי שעדיין לא הוחלט סופי על הדרך בה ינהגו.
בעיקרון הדרך להתיר רה"ר זה דלתות נעולות בלילה, וזה כמובן לא מעשי.
אם יהיה מקובל על הרבנים שמספיק לסגור דקה אחת בלילה, אז יש פתרון פשוט בדמות שערים חשמליים בכל הכניסות לעיר שייסגרו דקה אחת בכל לילה.
אם היה אפשרות שהגדרות שמניחים בכל הכניסות לעיר בשבת יהיו סגורים הרמטית, ג"כ לא היתה בעיה. אך יש רכבי חירום וכו' שצריכים לעבור גם בשבת.
יש פתרונות אחרים, ואני מניח שעובדים עליהם.
 

תנא-קמא

משתמש ותיק
%25D7%25A0%25D7%2592%25D7%2593%2B%25D7%2591%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%2599%25D7%25AA%2B%25D7%2591%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%259D%2B%25D7%2592%25D7%2591%25D7%2595%25D7%2594%25D7%2599%25D7%259D%2B%25D7%2591%25D7%2591%25D7%25A0%25D7%2599%2B%25D7%2591%25D7%25A8%25D7%25A7.jpg
 

שניאור

משתמש ותיק
נראה לי שאנחנו מפספסים את הנקודה, לענ"ד פשוט שכשגדו"י אומרים להתחזק בשמירת השבת הם לא מתכוונים להתחיל להחמיר על דברים שיש מחלוקת ויש פוסקים כך ופוסקים כך, אלא התכוונו פשוט לשבת וללמדו הלכות שבת ביסודיות ואז רואים הרבה דברים שנכשלים בהם כמעט מדי שבת בשבתו בלי לשים לב, אפשר לתת ע"ז הרבה דוגמאות שאנשים נכשלים לא בגלל שראו שאביהם או רבם נהג כך אלא פשוט מחוסר ידיעה שיש בזה בעיה.
 

ידידיה

משתמש ותיק
ביני עמודי גרסי אמר:
זכרונות אמר:
לדעת רוב הראשונים והאחרונים הוצאת שבת בסופה לפני ד' מיל הוה חילול שבת דאורייתא רח"ל
ולא עוד, אלא שאלפים אלפים מהציבור הירא את דבר ה' רואים באלו המקלים כמחללי שבת (בשוגג או כתינוקות שנישבו), ולדעתם, בוודאי לכשיבנה בית המקדש בב"א הם יצטרכו להביא קרבן חטאת, ומתפללים עליהם גם בכלל עם ישראל לחזרה בתשובה שלימה. 

נ.ב. ואם יש מאן דהו שזה כואב לו מה שכתבתי אז שיבין שהכאב הזה הוא קטן ועלוב ביחס ולעומת הכאב אותו מרגיש הציבור הענק הזה. כפשוטו.
הם מיצרים וכואב להם על כך שמדי שבת בשבת ישנם יהודים החרדים לדבר ה' המחללים אותה בלי כל מצפון. כמו לכתחילה. ה"י!

ואולם. ברוך ה' כיום אלפים התעוררו להחמיר בדבר אחר שהסבירו להם את חומרת הדבר. אשריהם ישראל!

חבל שאתה מצער עצמך לחינם. פשוט שגם ר"ת עצמו יודע שמי שלא נוהג היום כמוהו אינו חייב חטאת, משום שעושים מעשיהם ע"פ חכמים. וכשם שבמקומו של ר"א היו כורתים עצים לעשות פחמים כו'.
 

yosf

משתמש ותיק
ביני עמודי גרסי אמר:
מחשבות אמר:
צריך לדעת בהלכה כמה דברים: א. כשיש מנהג ברור כשיטה אחת יתכן מאוד שכן תהיה ההלכה אף כנגד רוב פוסקים ואף בדאורייתא (וזה יכל להיות תשובה גם לטענה שרוב ראשונים כרבינו תם אך לא צריך לזה, לכל מי שלמד טוש"ע סי' רצ"ג יעו"ש)
ברצינות??

אפילו בדאורייתא?????!!!

שטויות במיץ עגבניות.

כשלומדים את כללי הפסק והמנהג רואים שזה בדיוק הפוך. ולגמרי.
מחשבה טובה חשב מחשבות וביני עמודי גרס(י) עליה חלומות שווא....
אפי' כל הראשונים יסברו להדיא כר"ת ורק אחד(!!!!!!) יסבור להיפך, אין לנו ללכת אלא אחר המנהג
דבר זה ברור ופשוט לכל מי שיודע מעט מכללי הפסיקה והמנהג!!!!
הגע עצמך- להסוברים דברכה לבטלה הוי דאורייתא וספק ברכות הוי ספק דאורייתא, ולהסוברים דספק דאורייתא לחומרא מהתורה האיך אנו מברכים במנהג ולא חוששים לדאורייתא
והלא הכא אינו אפי' מחלוקת [לאותם שיטות] דהא אחר דאיכא פלוגתא כו"ע מודו דמהתורה חייב שלא לברך ואפ"ה מנהג מבטל הלכה, בינה נא זאת!!!
 
 

זכרונות

משתמש ותיק
yosf אמר:
ביני עמודי גרסי אמר:
מחשבות אמר:
צריך לדעת בהלכה כמה דברים: א. כשיש מנהג ברור כשיטה אחת יתכן מאוד שכן תהיה ההלכה אף כנגד רוב פוסקים ואף בדאורייתא (וזה יכל להיות תשובה גם לטענה שרוב ראשונים כרבינו תם אך לא צריך לזה, לכל מי שלמד טוש"ע סי' רצ"ג יעו"ש)
ברצינות??

אפילו בדאורייתא?????!!!

שטויות במיץ עגבניות.

כשלומדים את כללי הפסק והמנהג רואים שזה בדיוק הפוך. ולגמרי.
מחשבה טובה חשב מחשבות וביני עמודי גרס(י) עליה חלומות שווא....
אפי' כל הראשונים יסברו להדיא כר"ת ורק אחד(!!!!!!) יסבור להיפך, אין לנו ללכת אלא אחר המנהג
דבר זה ברור ופשוט לכל מי שיודע מעט מכללי הפסיקה והמנהג!!!!
הגע עצמך- להסוברים דברכה לבטלה הוי דאורייתא וספק ברכות הוי ספק דאורייתא, ולהסוברים דספק דאורייתא לחומרא מהתורה האיך אנו מברכים במנהג ולא חוששים לדאורייתא
והלא הכא אינו אפי' מחלוקת [לאותם שיטות] דהא אחר דאיכא פלוגתא כו"ע מודו דמהתורה חייב שלא לברך ואפ"ה מנהג מבטל הלכה, בינה נא זאת!!!




 
 מדבריך ניכר שאין לך מושג לא על כללי ההלכה ולא על כללי מנהג​
א. אין אף ראשון החולק על ר"ת ואפי' היראים בהלכות יו"כ מתיר לאכול בעיו"כ עד השקיעה השניה וממילא ברור שלא היה אחד שנהג להוציא את השבת לפני זמן ר"ת, כי אחרת היינו רואים עשרות ראשונים הצועקים ככרוכיא על המנהג להכניס שבת בג' מיל ורביע אחרי השקיעה ואם המנהג קובע אז למה המנהג הקדום לא קובע ולדבריך הרי שזאת התורה תהא חלילה מוחלפת ע"י החלפת המנהג, והרי גם האחרונים מעידים שעושים מלאכות עד השקיעה השניה ועין בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שלא
"והתחלת בין השמשות הוא אחר הילוך ג' מילין ורביע לאחר התחלת השקיעה כמו שנתבאר בסי' רס"א והוא לערך רביעית שעה קודם צאת הכוכבים ואם נולד קודם לכן אף על פי שכבר שקעה החמה נימול ביום ו' ואם נולד כן בשבת נימול בשבת ואף שיש אומרים שמתחלת השקיעה היא לילה כמו שנתבאר שם מ"מ הרי במדינות אלו אין אנו חוששין כלל לדבריהם שלפעמים אין מקבלים שבת ועושים כל המלאכות עד רביעית שעה קודם צאת הכוכבים א"כ אין לנו לדחות המילה מזמנה בשביל חשש זה:"
ב. לא הבנתי כלל מה אתה מבלבל בנושא ספק ברכות ספק דאורייתא ומכאן שבהלכות ברכות גם אין לך מושג, ומה שאנו מברכים על תפילין של ראש כי הרי לכולי עלמא על של ראש חייב לברך אלא דברכת של יד פוטרתו ולדידן אין ברכת היד פוטרת וכן בד' כוסות ואנו נוקטים כרבותינו שלאורם נסע ונילך ולאו דוקא בגלל המנהג  ולכולי עלמא אין איסור דאורייתא אם לא התכונתי לפטור, ומה זה שייך למחלוקת בהלכות שבת  שלכולי עלמא אפשר להוסיף במוצאי שבת
כנראה שאתה מסתדר מצויין בכל התורה כולה כי תמיד תמצא מנהג והוא יקבע לך כפי רצונך
 ​

 
 

yosf

משתמש ותיק
זכרונות אמר:
yosf אמר:
ביני עמודי גרסי אמר:
ברצינות??

אפילו בדאורייתא?????!!!

שטויות במיץ עגבניות.

כשלומדים את כללי הפסק והמנהג רואים שזה בדיוק הפוך. ולגמרי.
מחשבה טובה חשב מחשבות וביני עמודי גרס(י) עליה חלומות שווא....
אפי' כל הראשונים יסברו להדיא כר"ת ורק אחד(!!!!!!) יסבור להיפך, אין לנו ללכת אלא אחר המנהג
דבר זה ברור ופשוט לכל מי שיודע מעט מכללי הפסיקה והמנהג!!!!
הגע עצמך- להסוברים דברכה לבטלה הוי דאורייתא וספק ברכות הוי ספק דאורייתא, ולהסוברים דספק דאורייתא לחומרא מהתורה האיך אנו מברכים במנהג ולא חוששים לדאורייתא
והלא הכא אינו אפי' מחלוקת [לאותם שיטות] דהא אחר דאיכא פלוגתא כו"ע מודו דמהתורה חייב שלא לברך ואפ"ה מנהג מבטל הלכה, בינה נא זאת!!!




 
 מדבריך ניכר שאין לך מושג לא על כללי ההלכה ולא על כללי מנהג​
א. אין אף ראשון החולק על ר"ת ואפי' היראים בהלכות יו"כ מתיר לאכול בעיו"כ עד השקיעה השניה וממילא ברור שלא היה אחד שנהג להוציא את השבת לפני זמן ר"ת, כי אחרת היינו רואים עשרות ראשונים הצועקים ככרוכיא על המנהג להכניס שבת בג' מיל ורביע אחרי השקיעה ואם המנהג קובע אז למה המנהג הקדום לא קובע ולדבריך הרי שזאת התורה תהא חלילה מוחלפת ע"י החלפת המנהג, והרי גם האחרונים מעידים שעושים מלאכות עד השקיעה השניה ועין בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שלא​
"והתחלת בין השמשות הוא אחר הילוך ג' מילין ורביע לאחר התחלת השקיעה כמו שנתבאר בסי' רס"א והוא לערך רביעית שעה קודם צאת הכוכבים ואם נולד קודם לכן אף על פי שכבר שקעה החמה נימול ביום ו' ואם נולד כן בשבת נימול בשבת ואף שיש אומרים שמתחלת השקיעה היא לילה כמו שנתבאר שם מ"מ הרי במדינות אלו אין אנו חוששין כלל לדבריהם שלפעמים אין מקבלים שבת ועושים כל המלאכות עד רביעית שעה קודם צאת הכוכבים א"כ אין לנו לדחות המילה מזמנה בשביל חשש זה:"
ב. לא הבנתי כלל מה אתה מבלבל בנושא ספק ברכות ספק דאורייתא ומכאן שבהלכות ברכות גם אין לך מושג, ומה שאנו מברכים על תפילין של ראש כי הרי לכולי עלמא על של ראש חייב לברך אלא דברכת של יד פוטרתו ולדידן אין ברכת היד פוטרת וכן בד' כוסות ואנו נוקטים כרבותינו שלאורם נסע ונילך ולאו דוקא בגלל המנהג  ולכולי עלמא אין איסור דאורייתא אם לא התכונתי לפטור, ומה זה שייך למחלוקת בהלכות שבת  שלכולי עלמא אפשר להוסיף במוצאי שבת
כנראה שאתה מסתדר מצויין בכל התורה כולה כי תמיד תמצא מנהג והוא יקבע לך כפי רצונך
 ​
א. אין אף חולק על ר"ת???. על הגאונים שמעת???? 
ב. לא היה מי שלא נהג להוציא שבת קודם ר"ת???? פוק חזי כו"ע מוציאים קודם דורות ע"ג דורות ואין פוצה פה ומצפצף
ג. בדיוק הפוך, מה שלא צעקו ככרוכיא היינו משום דאיכא מנהג ומנהג מבטל הלכה 
ד. לא הבנתי מי מכריח אותך לומר שאין מנהג מחליף מנהג, ועוד לפי דברי...???
ה. השו"ע הרב בהדיא דאיכא פלוגתא ודלא כדבריך... ורק הוא כותב שלא חששו להחמיר [דאורייתא!!! שבת!!! סקילה!!!] כיון ש...??? מ-נ-ה-ג!!!
ו. מה שהבאתי נושא דברכות היינו לומר דיתכן דדעת כל הראשונמים והפוס' דאיכא איסו"ת לברך ואפ"ה אנו מברכים רק בגלל המנהג
ז. ולא הבנתי כלל מה אתה מבלבל בתפילין וכוסות... אני דברתי על סב"ל רגיל להסוברים דבט"ל הוי דאורייתא וס"ל נמי דספק דאורייתא לחומרא מהתורה
ח. הזלזול לומר "תמצא לך מנהג והוא יקבע לך וכו" תמוה מאוד זה כמו שאני יגיד תמצא לך הלכה והוא יקבע לך כפי רצונך....
 

שניאור

משתמש ותיק
[/quote]
זכרונות אמר:
א. אין אף ראשון החולק על ר"ת ואפי' היראים בהלכות יו"כ מתיר לאכול בעיו"כ עד השקיעה השניה
כבר ראיתי הרבה שיש להם את העזות לומר שאין דבר כזה שיטת הגאונים, אבל זה פעם ראשונה שאני רואה מישהו שכותב שאין אחד שחולק על ר"ת, והרי רבי אברהם בן הרמב"ם בוודאי חולק במפורש על ר"ת.
מלבד זאת כל האחרונים הביאו את שיטת היראים שבין השמשות הוא ג' רבעי מיל קודם השקיעה הראשונה, ובשקיעה הראשונה מיד הוי לילה לכל דבר עי' סי' רס"א בב"ח ומג"א וכל הפוסקים.
ומה שטענת על ספק ברכות, זה לא קשור לתפילין של ראש אלא למשל מה שאנו מברכין על הלל בראש חודש שאינו אלא מנהג, או מה שהנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא שהן פטורות ממנו ואעפ"כ כיוון שהמנהג כן מברכות על המצווה.
 

זכרונות

משתמש ותיק
שניאור אמר:
זכרונות אמר:
א. אין אף ראשון החולק על ר"ת ואפי' היראים בהלכות יו"כ מתיר לאכול בעיו"כ עד השקיעה השניה


כבר ראיתי הרבה שיש להם את העזות לומר שאין דבר כזה שיטת הגאונים, אבל זה פעם ראשונה שאני רואה מישהו שכותב שאין אחד שחולק על ר"ת, והרי רבי אברהם בן הרמב"ם בוודאי חולק במפורש על ר"ת.
מלבד זאת כל האחרונים הביאו את שיטת היראים שבין השמשות הוא ג' רבעי מיל קודם השקיעה הראשונה, ובשקיעה הראשונה מיד הוי לילה לכל דבר עי' סי' רס"א בב"ח ומג"א וכל הפוסקים.
ומה שטענת על ספק ברכות, זה לא קשור לתפילין של ראש אלא למשל מה שאנו מברכין על הלל בראש חודש שאינו אלא מנהג, או מה שהנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא שהן פטורות ממנו ואעפ"כ כיוון שהמנהג כן מברכות על המצווה.



[/quote]
לא מבין מה העזות לומר שאין שיטה בגאונים, המקדים את תחילת הלילה לפני זמן ר"ת, כשזו האמת הפשוטה, וכל מי שהבין אחרת לא נקרא עזות אלא פשוט טעות.
ולדברי רבי אברהם בן הרמב"ם, קודם כל צריכים להבין, שהראשונים הבינו בדברי הגמ' לא כוכבים גדולים הנראים ביום שפירושו שכל הכוכבים הנראים אחרי עלות השחר הם כוכבים הנראים ביום וממילא הם גדולים, והבינונים הם הנראים כשיש חושך מוחלט דהיינו אחר ד' מיל וכדברי רבי יהודה בברייתא פסחים צד.  "משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין", וכנראה שדיבר על יומי ניסן ותשרי שהם ימים השוים וכן בקו השוה וזה רק אחרי שהשמש שוקעת 18 מעלות תחת האופק + עצם השקיעה, ואחרי זמן של שלוש שעות פחות רבע מופיעים הקטנים וכמבואר בזהר הק' פ תרומה דף קעא : 'רוב משריין דככביא ומזלי כלהו נפקין בראשיתא דלילא עד תלת שעתי חסר רביעא, מתמן ולהלאה לא נפקין בר זעירין"
ומעתה תבין שרבי אברהם החסיד שכתב והובא בשו"ת מהר"ם אלשקר סימן צו​
"ועד שיראו ג' כוכבי' בינוניים לא כוכבים הנראים ביום ולא כוכבים שא"א שיראו עד לב הלילה" הרי שהוא דיבר שלא צריך להמתין עד שיראו כוכבים של לב הלילה ומה שכתב "ותערוב השמש תחת עגולת האופק" המילה עגולת צריך ביאור שהרי ברור שהאופק הוא עגול ובמקום השקיעה רואים את העיגול מצפון לדרום השמש ואפשר לומר שהכוונה על עיגול האופק ממזרח למערב והיינו שהשמש צריכה לשקוע תחת העיגול המערבי של האופק והוא יסתיר את אור השמש, וגם אם לא תסכים עם הבנתי בשקיעה, אבל צאת הכוכבים הוא הבין אחרת ממך, ובכן אין אף ראשון שמקדים את זמן הלילה לפני ר"ת. 
ומה שכתבת על היראים הרי כתבתי שבהלכות יו"כ הוא בעצמו כותב שאפשר לאכול בערב יו"כ עד השקיעה השניה דהיינו ד' מיל ורביע אחרי השקיעה הראשונה  והוא בעצמו מקשה ע"ז שהרי כתב בהלכות שבת אחרת, ומתרץ, עיי"ש  ולכן פשוט לדעת היראים שהמיקל במוצ"ש ועושה מלאכה קודם זמן ר"ת חייב חטאת וכל חידושו שבערב שבת יש להחמיר ולהקדים את כניסת השבת
ובשו"ע הרב סי' של"א שכתב "ואף שיש אומרים שמתחלת השקיעה היא לילה" כוונתו לדעת היראים 
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חלק עליון תַחתִית