@מבקש אמת, חשבתי על דברים קרובים לדבריך [וכבר קדם לגליון מהרש"א, הל"ח, הובא בפמ"ג סי' י"ט. אם כי לפי זה העיקר הוא שזה "הכשר האכילה" ולא הכשר המצוה].
חשבתי בדרך פלפול בעוד אופן, ואני מעתיק כאן את הדברים, ואשמח לחוו"ד.
הכשר מצוה איכא הנאה ליכא.
הנה זה פשוט שיש על כיסוי הדם שכר לעולם הבא, כמו על כל מצוה, אלא דמשום מה הבינה הגמרא דמה שאמרו בשכר שאמר ואנכי עפר ואפר היינו דקיבלו ע"ז שכר בעולם הזה [ועיין מהרש"א חולין פ"ח, ומתבאר מדבריו דה"ט לפי שזה פשוט שהמצוות היו נצרכות מצד עצמם והיו ניתנות לישראל בכל מקרה, וממילא גם שכרן לעוה"ב, אלא שבזכות אברהם נוסף איזה שכר מיוחד והנאה מיוחדת כאן בעוה"ז, כגון תפילין שיהיו הגויים יראים, וכמ"ש רש"י בחולין פט., ופרה אדומה דבלא זה היו צריכים טורח אחר גדול יותר, וההנאה שיש בה שהיא מטהרת את הטמאי מת, וגם שחוסכת פורעניות מישראל כאן בעוה"ז שהרי אמרו שכל פורענות יש בה מחטא העגל, ותכלת יל"ע אולי אם זה נכלל במצות ציצית א"כ אפש"ל דלולי "מחוט" לא היתה ניתנת התכלת, ואם זה מצוה בפ"ע שמוכרחה להיות, אולי היה ניתן בדרך קשה יותר ולא ע"י החילזון או היה ניתן חוט בצבע אחד לעשות, וההנאה שיש בתכלת פירש"י שהקב"ה זוכר על ידי זה את כל המצות, עיין בכ"ז], ובכיסוי הדם אין איזה הנאה מיוחדת כאן בעולם הזה, שהרי הבשר גם בלא זה מותר באכילה כמ"ש רש"י בחולין פח:, ושכר מצוה ליכא בהאי עלמא.
אולם צריך להבין למה זה אמרה הגמרא "הכשר מצוה איכא", ומה הכוונה בזה, והלא לכאורה היא מצוה ממש, וגם מאי נפ"מ, הא אפילו אם היא מצוה ממש מ"מ ס"ס אין כאן הנאה כאמור, והיה מספיק לומר "כיסוי הדם הנאה ליכא".
ונראה ע"ד הפלפול, דהנה כתב הפני שלמה ברכות כח. וכיו"ב במהרש"א סוטה יד. דאע"פ דאין עושין המצוות ע"מ לקבל פרס, מ"מ כל זה במצוה שהוא חייב בה, אבל אם הוא עושה איזה פעולה כדי להביא עצמו לידי החיוב במצוה, ע"ז רשאי לעשות ע"מ לקבל פרס. וניתן עוד לומר עפ"ז, דמה ששכר מצוה ליכא בהאי עלמא הוא רק במצוה שחייב בה כבר, אבל במצוה שהוא מביא עצמו לידי החיוב בה יש לו שכר בעוה"ז, וממילא היה מקום לומר דכיסוי הדם כיון שהוא עצמו הביאו לידי החיוב בה לאחר ששחט, יהיה לו ע"ז שכר בהאי עלמא, וא"כ שפיר "הנאה" נמי איכא, וקשה למה לא כלל זאת רבא.
ולזה אמרה הגמרא "הכשר מצוה איכא", והמכוון בזה, דהנה בשלמא בכגון ההיא דברכות כח. דהלך רבי זירא וחייב עצמו במצות כבוד ת"ח לקום מפניהם, הנה זו מצוה שלא היה חייב בה, ויש מעלה גדולה בעשייתה מצד עצמה, ואף שלא היה חייב בה, מ"מ זה ראוי שיחייב עצמו ויקיים מצוה זו של כבוד ת"ח, ולכן כאשר הביא עצמו לידי החיוב יכול לקבל ע"ז שכר. אבל כיסוי הדם, אף שהאדם מביא עצמו לידי החיוב בשחיטת הבהמה, מ"מ הא גופא אין לנו יתרון בזה, ואם רוצה שלא לשחוט ולא לכסות אין בזה שום הפסד מצוה או חיסרון, שאין לנו ענין בכיסוי ובשחיטה מצד עצמם, אלא שאם שחט יש לו לכסות, ובדבר כזה אף שהביא עצמו לידי חיוב אין לו שכר בעוה"ז [וכלשון הגמרא בכתובות מ. אי אמרה לא בעינא ליתה לעשה כלל].
וזה המכוון באומרו "הכשר מצוה איכא", אף שבאמת כיסוי הדם היא מצות עשה גמורה, מ"מ גדר המצוה שהכיסוי הוא רק כהכשר לשחיטה, והוא צורך השחיטה [ואף שכתב רש"י שהבשר מותר, מ"מ הכוונה דהכיסוי חיובו נוצר רק מכח השחיטה, ורק בסיבתה, בלא שום ענין מצד עצמו], ולכן אין ע"ז שכר בעוה"ז, וממילא "הנאה ליכא", והלשון "הכשר מצוה" הוא לשון מושאל בענין זה [וצריך לברר עוד הדבר עם הלשון "הכשר מצוה" שאמרו בפ"ק דיבמות, ולעיין ברש"י ותוס' שם].
