אם הפסיד "ברכו" האם צריך לילך ולהשלים

מי שהפסיד את שני אמירות ה'ברכו' בתפילת מעריב, האם מחוייב או צריך ללכת לתפילה פעם נוספת ולהשלים את אמירת ה'ברכו'?
כיוצא בדבר, מצינו בשו"ע שאסור לאדם להתחיל להתפלל שמו"ע אם לא יגמור קודם שיגיעו הציבור לקדושה [אא"כ עובר זמן תפילה]. מה הדין במי שהפסיד קדושה, האם מוטל עליו חוב ללכת ולהשלים, והאם יש חילוק בזה בין הפסיד במזיד או בשוגג?
את"ל שיש חיוב להשלים או ענין, האם צריך דוקא את הקדושה של אותה התפילה, או יכול להמתין לתפילה אחרת באותו היום ולהשלים אז פעמיים? סוף דבר, אשמח אם יחכימוני ויבהירו לי הדברים כדי הצורך.

אוריאל אמר:

מי שהפסיד את שני אמירות ה'ברכו' בתפילת מעריב, האם מחוייב או צריך ללכת לתפילה פעם נוספת ולהשלים את אמירת ה'ברכו'?
כיוצא בדבר, מצינו בשו"ע שאסור לאדם להתחיל להתפלל שמו"ע אם לא יגמור קודם שיגיעו הציבור לקדושה [אא"כ עובר זמן תפילה]. מה הדין במי שהפסיד קדושה, האם מוטל עליו חוב ללכת ולהשלים, והאם יש חילוק בזה בין הפסיד במזיד או בשוגג?
את"ל שיש חיוב להשלים או ענין, האם צריך דוקא את הקדושה של אותה התפילה, או יכול להמתין לתפילה אחרת באותו היום ולהשלים אז פעמיים? סוף דבר, אשמח אם יחכימוני ויבהירו לי הדברים כדי הצורך.

לחץ כדי להרחיב...

אותה שאלה גם בהפסיד קריה"ת ?

זכור לי שכל הדברים הללו זה חובת ציבור ולא חייב להשלים
 

נדמה לי שזה שהוא צריך להתפלל ולגמור קודם שיגיעו לקדושה זה קשור לדין תפילה בציבור כפי שכתוב בלכה שאחר שהש"ץ הגיע לקדושה אין זה נקרא תפילה בציבור אולי א"כ ישנה עדיפות להתחיל עם החזן ולהתפלל עמו כל התפילה מאשר להתחיל להתפלל לפני החזן והתפילה לאחר הקדושה לא תילשב כתפילה במנין.
גם נראה לי שזה העניין כיון שאחרת אדם שמתפלל ארוך ומתחיל עם כולל עליו לללכת למניין שמתפללים בו לאט בוודאי שלא וזהו כיון שזה דין שנאמר כלפי דין תפילה במניין ואדם שמתחיל עם כולם אין זה משנה אם גומר אחרי או לפני כיון שהתחיל איתם יחד.
אבל נרטה לי שקדושה בבוקר היא אינה רק חובת ציבור כפי שכבר כתוב שלא יחלוץ את התפילין קודם שיגיד שלוש קדושות אחת בבכרות יוצר והשניה בקדושה והשלישית בובא לציון כנראה שזה דין שקשור לפילתו של האדם בלא קשר לציבור.

תלמיד חבר אמר:

נדמה לי שזה שהוא צריך להתפלל ולגמור קודם שיגיעו לקדושה זה קשור לדין תפילה בציבור כפי שכתוב בלכה שאחר שהש"ץ הגיע לקדושה אין זה נקרא תפילה בציבור אולי א"כ ישנה עדיפות להתחיל עם החזן ולהתפלל עמו כל התפילה מאשר להתחיל להתפלל לפני החזן והתפילה לאחר הקדושה לא תילשב כתפילה במנין.
גם נראה לי שזה העניין כיון שאחרת אדם שמתפלל ארוך ומתחיל עם כולל עליו לללכת למניין שמתפללים בו לאט בוודאי שלא וזהו כיון שזה דין שנאמר כלפי דין תפילה במניין ואדם שמתחיל עם כולם אין זה משנה אם גומר אחרי או לפני כיון שהתחיל איתם יחד.

לחץ כדי להרחיב...

א. עיין תוס' בסוכה לח: שתמהו בדין זה שמי שנכנס לבית הכנסת מאוחר ולא יוכל לגמור עד קדושה לא יתחיל עמהם, מדוע לא יתחיל והלא יוכל לעצור באמצע שמו"ע ולצאת יד"ח קדושה ע"י שומע כעונה, ותירצו דמ"מ עניה בפה חשיב טפי. הרי מבואר מקושייתם שהענין הוא "הקדושה" שהוא יפסיד, ואין זה ענין כלל לתפילה בציבור.

ב. עיין בביאור הלכה שהסתפק באמת במי שדרכו בלאו הכי להאריך בתפילה תמיד, אם מותר לו להצטרף למנין כאשר איחר אף שלא יספיק לגמור עד קדושה, שהרי בלאו הכי גם אם לא היה מתאחר לא היה גומר אתם עד קדושה. ולדבריך אין כאן מקום ספק כלל [דמה הצד להיתר].

ןגם עצם הדבר שכתבת שאחר שהש"צ הגיע לקדושה אי"ז תפילה בציבור, הנה אשמח למקור לזה. כי אמנם מצינו כמה דרגות וגדרים בגדר "תפילה בציבור", ועיין בביאור הלכה שם (סי' קט) בשם הפרי מגדים שכל שלא התחיל עם הציבור בשווה כבר אין זו "תפילת ציבור" גמורה, אבל חילוק בהגעת הש"צ לקדושה, לא ידוע לי.

עי' שו"ע ומשנ"ב סי' סט

ה'ברכו' של ערבית כלל אינו נצרך מדינא דהרמ"א:

שולחן ערוך סימן סט ס"א
הגה... י"א שפורסין בק"ש של ערבית כמו בשחרית (כל בו וב"י בשם הר"ן) ולא נהגו כן משום (ז) דליכא קדיש קודם ברכו של ערבית.

משנה ברורה
(ז) דליכא קדיש - ומשום ברכו לחודיה לא קפדינן כ"כ. ואף על גב דבקצת מקומות אומרים ג' פסוקים וקדיש קודם ברכו בערבית זהו רק מנהג בעלמא ולא קפדינן בהאי קדיש .

באמת יש להתבונן, שהרי מבואר בש"ס ופוסקים שאם נכנס לבית הכנסת ומצא ציבור מתפללין אם אינו יכול להגיע עמהם עד קדושה, לא יתפלל, ובפשטות משמע דאיירי אפילו אם לא ימצא מנין אחר כך ויצטרך להתפלל יחידי. ולפ"ז מבואר ד"קדושה" עדיף מתפילה בציבור*.
ואם כן, אחר ולתפילה בציבור מבואר שצריך לטרוח עד מיל, א"כ לכאו' כ"ש שעבור קדושה יש חיוב לטרוח ללכת עבור זה, וכמדומה שלא נזכר חידוש זה.

ולכאורה נראה, דרק מי שנכנס לבית הכנסת שאם הוא מתפלל עמהם הרי הוא משתתף עם הציבור וחלה עליו החובה לומר אתם את הקדושה, אז אסור לו להתפלל ויש לו לומר עמם קדושה. אבל מי שמאיזה טעם לא אמר קדושה, כגון שהתפלל בדרך, אין לו חיוב ללכת מיל לקדושה, אחר ולא נתחייב בזה.
אלא שיש לדון במי שלא אמר קדושה כי האריך בתפילה, וצ"ל סברא שמכיון שהיה אנוס אינו מחוייב בזה, ואולי גם לא נחשב שהתחייב מאחר והיה בעומדו בתפילה, אבל מי שנכנס לבית הכנסת ורוצה להתחיל להתפלל על דעת שלא יגמור קודם הקדושה, הוא יותר גרוע, שהוא כמזיד ומבטל בפשיעה, ועדיין הדברים לא ברורים לי.

* - ויש בזה הערה גדולה, שהרי התוס' סוכה לח: הקשו שיכול לשמוע הקדושה ולצאת מדין שומע כעונה, ותירצו דמ"מ עניה בפה חשיבא טפי. לפ"ז נמצא, שבשביל ה"הידור מצוה" של עניה בפה, מעדיפים לבטל תפילה בציבור.

אוריאל אמר:

מי שהפסיד את שני אמירות ה'ברכו' בתפילת מעריב, האם מחוייב או צריך ללכת לתפילה פעם נוספת ולהשלים את אמירת ה'ברכו'?
כיוצא בדבר, מצינו בשו"ע שאסור לאדם להתחיל להתפלל שמו"ע אם לא יגמור קודם שיגיעו הציבור לקדושה [אא"כ עובר זמן תפילה]. מה הדין במי שהפסיד קדושה, האם מוטל עליו חוב ללכת ולהשלים, והאם יש חילוק בזה בין הפסיד במזיד או בשוגג?
את"ל שיש חיוב להשלים או ענין, האם צריך דוקא את הקדושה של אותה התפילה, או יכול להמתין לתפילה אחרת באותו היום ולהשלים אז פעמיים? סוף דבר, אשמח אם יחכימוני ויבהירו לי הדברים כדי הצורך.

לחץ כדי להרחיב...

בלי עיון, זכורני שהמ"ב שם פוסק שאם ישמע (עי' סק"ד-סק"ה) ממנין אחר את הקדושות אז אין בעיה להתחיל אפי' שלא יספיק. ונשאל בכל זאת מה עליו לעשות כאשר יגיע ש"ץ לקדושה האם ימתין ויהיה שומע כעונה או שאינו צריך כי בלא"ה עתיד לשמוע. נראה פשוט שעליו לשמוע ולכוון אף שעתיד לשמוע ואולי גם ראיה ממש"כ בסי' קד ששומע קדיש יכוון למה שאומרים וכו' ואף אחד לא חשב לחלק בין אם כבר שמע היום או לא כי לעולם יש להשתתף עם הציבור
אם אני צודק בכך, הרי שבמ"ב בעצם כ' שאפשר להתחיל שמ"ע אף שלא יספיק, כשיגיעו לקדושה ימתין וישמע, אחרי התפילה ילך לשמוע.
לכאו' לא אמור להיות הבדל בין מזיד ללא מזיד