רבי ישעי'לע מקרסטיר - ג' אייר
- Thread starter אוהב צדיקים
- תאריך התחלה
סענדער אמר:
לדעתי אמונת צדיקים אינה בהכרח כפירה ועבודת אלילים. ויש לי מהלכים להסביר את הבנת צדיקי החסידות ברמב''ם ובפוסקים.
עם זאת, הקופירייטינג והפרסומות, מבליטות את עניין הקמיעות והסגולות, המופתים והישועות, הרבה יותר ממה שהם במקומם המקורי והלגיטימי (למקצת דעות), ומובילות למצב הבעייתי שעבודה זרה גם היא מוליכה לשם.
שמעיה אמר:
היות ואני מכירך כמי שמתנסח בקפידה.
אני מוצא לנכון להעיר, כי המשפט שכתבת תמוה לגמרי,
"לדעתי אמונת צדיקים אינה בהכרח כפירה ועבודת אלילים"
כלומר, היא בעצם כפירה ועבודת אלילים, אך לא בהכרח.
לא יודע איך הגעת לזה.
אמונת צדיקים היא אמונה בדבריו ומעשיו של הצדיק, וכן אמונה בברכותיו.
וזה בדיוק כמו שיש לנו אמונה במצוות שאנו עושים, קרי, אמונה שהמצוות פועלים הרבה בשמי מרום.
כך היא אמונת צדיקים, שכל דבריו ומעשיו וברכותיו פועלים שורש למעלה ופרי למטה.
זה בוודאי לא מה שכתבת.
אתה צודק. לא הייתה כוונתי לעצם האמונה, כי אם לפעולות הנגזרות מאמונה זו.
באופן סתמי, לולא ידעתי את שיטת הגאונים והצדיקים המעודדים 'אמונת צדיקים מעשית', לא הייתי מחלק והייתי מגדיר את הפעולות הטקסיות הנהוגות האמורות - על פי האמונה בכוח הצדיקים - להביא ישועה, כעבודה לממוצע שנאסרה על ידי הרמב''ם.
מאחר ואני כן מודע למקורות הנ''ל, אני כן מחלק, ובהצלחה מרובה. עיקר היסוד שחידשתי כי לדעתם אין איסור עבודה לממוצע בעל בחירה, וכל האיסור לא נאמר אלא בעבודה לכוכב או מזל שאינו בעל בחירה. וכן דייקתי בלשון הרמב''ם.
כמובן שחילוק זה אינו מוכרח, אך כך - לדעתי - סברו הגאונים והצדיקים הנ''ל.
עם זאת, כל עוד 'אמונת צדיקים מעשית' הייתה נהוגה כפרקטיקה מקובלת מבית אבא, היה לה את המקום הראוי לה שהשאיר את השיח סביב כוח ה' כקל עליון, ואת הצדיק כממוצע המחבר.
הפרסומת הרעשנית בדורינו, משכיחה את ה' ומנכיחה את הצדיק. מה שמוביל בטווח הרחוק לשכחת ה' ועבודת הצדיק בלבד. בדומה לתהליך שעבר על עובדי המשרתים בימי קדם וכמתואר ברמב''ם.
באופן סתמי, לולא ידעתי את שיטת הגאונים והצדיקים המעודדים 'אמונת צדיקים מעשית', לא הייתי מחלק והייתי מגדיר את הפעולות הטקסיות הנהוגות האמורות - על פי האמונה בכוח הצדיקים - להביא ישועה, כעבודה לממוצע שנאסרה על ידי הרמב''ם.
מאחר ואני כן מודע למקורות הנ''ל, אני כן מחלק, ובהצלחה מרובה. עיקר היסוד שחידשתי כי לדעתם אין איסור עבודה לממוצע בעל בחירה, וכל האיסור לא נאמר אלא בעבודה לכוכב או מזל שאינו בעל בחירה. וכן דייקתי בלשון הרמב''ם.
כמובן שחילוק זה אינו מוכרח, אך כך - לדעתי - סברו הגאונים והצדיקים הנ''ל.
עם זאת, כל עוד 'אמונת צדיקים מעשית' הייתה נהוגה כפרקטיקה מקובלת מבית אבא, היה לה את המקום הראוי לה שהשאיר את השיח סביב כוח ה' כקל עליון, ואת הצדיק כממוצע המחבר.
הפרסומת הרעשנית בדורינו, משכיחה את ה' ומנכיחה את הצדיק. מה שמוביל בטווח הרחוק לשכחת ה' ועבודת הצדיק בלבד. בדומה לתהליך שעבר על עובדי המשרתים בימי קדם וכמתואר ברמב''ם.
ייעוץ תורני
משתמש ותיק
דברים שכתבתי כאן בעבר על ענין ההערצה לצדיקים:
ב"ב עה: עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם "קדוש" כדרך שאומרים לפני הקב"ה.
זה ממש בולט בימינו הכבוד וההערצה והשיח המרובה והספרות והעיתונים ותמונות קיר וחינוך הילדים וכו' סביב הצדיקים באופן שלא היה מעולם.
וכמדומה שבפרט מדגישים את קדושתם, וכנ"ל בגמ'.
אם כי אינני בטוח שזו הכונה בגמ'.
נ. ב. גם הפסוק שהביאה הגמ' לזה נמצא על גג אהל קדושים (מהצד השני)
וז"ל הגמ' שם: "... שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו"
וראה זה פלא!
הרי הציבור שרואה את הכיתוב ומכיר את הסיפור שם ליבו לא רק לכך שהנבואה התגשמה אלא >בעיקר< שהח"ח הקדוש ידע לומר מראש...
וא"כ הפלא ופלא:
הרי זה עצמו קיום של עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש!
(אמנם זה מחזק אמונת חכמים באלו הצדיקים שכאן היום בציון,
וזה עיקר הקיום בפועל של הפסוק "הנותר בציון קדוש..." ,
ובאמת בחו"ל כמדומני שכיום אין כ"כ כבוד לצדיקי חו"ל כמו לצדיקי ציון)
עד כאן אני מצטט את הוד מעלתי שאחיה.
וכעת אני מרשה לעצמי לבקר את עצמי ולהסכים עם שמעיה שלכל דבר טוב יש אפשרות להפוך לטעות ונזק אם מגזימים (כמו שכבר הביאו כאן מהרמח"ל)
וזהו אכן מדרון חלקלק שרואים כבר היום את ריסוק אבריהם הרוחניים של חלק מהמחליקים בו.
אבל יש עוד נקודה הלכתית חשובה גם למי שלא מסכים עם אף מילה עד כאן:
הלכה פסוקה בשו"ע שיש מקרים שמותר באופן קבוע לבטל מצות עשה מדאורייתא של כיבוד אב וגם של כיבוד רב.
וזו לא רק מצוה אלא גם חיוב.
הכיצד?
אם אביך או רבך נכנס לחדר בפעם השניה באותו בוקר אתה חייב להמשיך לשבת כדי לא לקום לפניו יותר מאשר בוקר וערב.
וכל כך למה?
כי ממש לא עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש יותר ממה שאומרים לפני הקב"ה.
אלא אף שהוא הרשה לכבד אותם בכל מיני כבוד - אבל רק כמותו ותו לא.
(וכנראה זה דין דאורייתא כי כאמור זה דוחה שתי מצוות עשה חמורות אלו)
ב"ב עה: עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם "קדוש" כדרך שאומרים לפני הקב"ה.
זה ממש בולט בימינו הכבוד וההערצה והשיח המרובה והספרות והעיתונים ותמונות קיר וחינוך הילדים וכו' סביב הצדיקים באופן שלא היה מעולם.
וכמדומה שבפרט מדגישים את קדושתם, וכנ"ל בגמ'.
אם כי אינני בטוח שזו הכונה בגמ'.
נ. ב. גם הפסוק שהביאה הגמ' לזה נמצא על גג אהל קדושים (מהצד השני)
וז"ל הגמ' שם: "... שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו"
וראה זה פלא!
הרי הציבור שרואה את הכיתוב ומכיר את הסיפור שם ליבו לא רק לכך שהנבואה התגשמה אלא >בעיקר< שהח"ח הקדוש ידע לומר מראש...
וא"כ הפלא ופלא:
הרי זה עצמו קיום של עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש!
(אמנם זה מחזק אמונת חכמים באלו הצדיקים שכאן היום בציון,
וזה עיקר הקיום בפועל של הפסוק "הנותר בציון קדוש..." ,
ובאמת בחו"ל כמדומני שכיום אין כ"כ כבוד לצדיקי חו"ל כמו לצדיקי ציון)
עד כאן אני מצטט את הוד מעלתי שאחיה.
וכעת אני מרשה לעצמי לבקר את עצמי ולהסכים עם שמעיה שלכל דבר טוב יש אפשרות להפוך לטעות ונזק אם מגזימים (כמו שכבר הביאו כאן מהרמח"ל)
וזהו אכן מדרון חלקלק שרואים כבר היום את ריסוק אבריהם הרוחניים של חלק מהמחליקים בו.
אבל יש עוד נקודה הלכתית חשובה גם למי שלא מסכים עם אף מילה עד כאן:
הלכה פסוקה בשו"ע שיש מקרים שמותר באופן קבוע לבטל מצות עשה מדאורייתא של כיבוד אב וגם של כיבוד רב.
וזו לא רק מצוה אלא גם חיוב.
הכיצד?
אם אביך או רבך נכנס לחדר בפעם השניה באותו בוקר אתה חייב להמשיך לשבת כדי לא לקום לפניו יותר מאשר בוקר וערב.
וכל כך למה?
כי ממש לא עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש יותר ממה שאומרים לפני הקב"ה.
אלא אף שהוא הרשה לכבד אותם בכל מיני כבוד - אבל רק כמותו ותו לא.
(וכנראה זה דין דאורייתא כי כאמור זה דוחה שתי מצוות עשה חמורות אלו)
ייעוץ תורני
משתמש ותיק
נכון.שמעיה אמר:
אני מתקן - לכו"ע אינו חייב לעמוד, וי"א שגם אסור.
(ראה סיכום השיטות בשו"ע רמב טז ונו"כ שם.
ועיין ביאור הגר"א שהעמיד שזו מחלוקת ראשונים האם זו אכן מחלוקת בגמרא אם מותר לעמוד - או שכו"ע מודו ש'אינו רשאי' היינו 'אינו חייב' וא"כ לכו"ע מותר לעמוד אלא שנחלקו אם חייב).
אך חשוב לשים לב שגם להאומרים שמותר זה רק בגלל הסברא שאין לראות בזה פגיעה בכבוד השכינה.
כי אה"נ גם אם היה מקבל פני שכינה כמה פעמים גם היה עומד.
אבל בעקרון כל מה שיוצא מפרופורציה באופן שאין עליו תירוץ טכני כזה או אחר - מיהדר הדר לאיסוריה.
איש ווילנא
משתמש ותיק
ייעוץ תורני אמר:
אכן זה באמת מקור נפלא
ולכאורה למדנו מכאן שורש שפעמים ריבוי הכבוד לצדיקים הוא אסור
והוא פגיעה בכבודו של מקום
ושמעתי פעם ערעור בשם גדול אחד על מה שעושים לרשב"י במירון בל"ג בעומר בכיוון טענה זו
שלא מקובל ביהדות לחגוג מסביב לבן אדם [הוא התבטא חריף יותר]
ולכאורה מכאן מקור לדבריו
בתקווה שלא יסקלוני חברים באשכול
רק ציטטתי דברים מאחרים.
ייעוץ תורני
משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
הפחד שיסקלוך אינו חדש.
"עוד מעט וסקלוני"...
אלא שתורתנו הקדושה מלמדת שדוקא את מי שמוריד מכבוד המקום בזה שמכבד ומשתחוה לאדם - אותו יש לסקול.
ואמנם גם מי שקורא להר מירון "הר הקודש" (שזה שם גנוב מהר ציון) ומעלה את כבודו מעל כבוד בית ה' - הוא עדיין לא חייב סקילה.
אבל בכל זאת אציין שחבר שלי מבית שמש שנושא ונותן עם הגר"נ קופשיץ העיד בפני ששמע ממנו על המדורות "זה קרוב להיות מולך".
הבהרה:
הוא כמובן לא התכוין מבחינה הלכתית ממש, אלא רק לעורר ולהזכיר את החשיבות הקריטית של הפרופורציות בסדרי הכבוד וכנ"ל.
אחד הגויים מפועלי ביה"ח שעמד שם, שמע את ר' שמעון הרשלר אומר לשומר שהוא 'רב גדול'. הוא הסתכל עליו בעיניים בורקות כמבקש לומר לו משהו בדחיפות, ואחר ניגש אליו וביקש לשוחח עמו…
"תדליק נר לפאפא שייקא" - סיפור ישועה מדהים של גוי אנגלי בזכות הרה"ק מקרעסטיר זי"ע
סיפר הגה"ח רבי מנשה ישראל רייזמאן שליט"א:
"תדליק נר לפאפא שייקא" - סיפור ישועה מדהים של גוי אנגלי בזכות הרה"ק מקרעסטיר זי"ע
סיפר הגה"ח רבי מנשה ישראל רייזמאן שליט"א:
לפני כמה שנים היה מעשה פלא: רבי שמעון הירשלר שליט"א נסע בפרשת לך לך שנת תש"ע לבית החולים בלונדון לבקר את ידידו שהיה מאושפז שם. הוא איחר והגיע לביה"ח לאחר שעות הביקור, השומר מיאן לתת לו להכנס, עד ששיכנע אותו רבי שמעון שחברו ששוכב במחלקה הוא ממש חולה מסוכן, וחלק מתהליך ההתרפאות שלו שהוא מוכרח שהוא יבא לבקרו כיון שהוא רב גדול בישראל וכו', וכך אישר לו השומר להכנס לבית החולים.
עודם מדברים, עמד שם בצד אחד הגויים מפועלי בית החולים, הוא שמע את רבי שמעון איך שהוא אומר לאותו שומר שהוא רב גדול בישראל, והסתכל עליו בעיניים בורקות כמבקש לומר לו דבר מה בדחיפות, וניגש אליו ושאל אם אפשר לדבר עמו לכמה רגעים. רבי שמעון הסכים.
הגוי מספר לו ששמו טוני, ושאל את רבי שמעון: 'האם אתה רבאי?' רבי שמעון הוכרח להודות שהוא רב במעמד אותו שומר [ואכן הוא זוכה להרביץ תורה בישראל, אשרי לו], הגוי שואל אותו: האם אתה מאמין בכוחות השדים והכישוף? והתחיל להתאנח ולבכות ומספר לו במר לבו שיש לו בת צעירה כבת עשר שנים, יום אחד התחילה להרגיש הרגשות רעות מאד בנפשה, וציוו הרופאים ללכת לרופאה הומאופטית בלונדון שמטפלת בשיטות 'רוחניות'. הרופאה ביקשה הון עתק עבור הביקורים הרבים שהוצרכו ללכת אליה, ובינתיים לא נתרפאה הבת, וע"כ החליט טוני לעזוב את הרופאה הזאת ולחפש רפואות אחרות, וביטלו את הביקור שהזמינו אצל הרופאה הנ"ל.
טוני מתחיל לרעוד וממשיך לספר, שתיכף לאחר שביטלו את הביקור אצל הרופאה הנ"ל, החמיר מאד המצב עם הבת, והתחילה לשבור חפצים בבית ולצעוק קולות משונים בתנועות מוזרות מאד, התקפות של נביחות כלב, ממש איבדה צורת אדם ועמדה על ידיה ורגליה ככלב והתחילה לקלל קללות נוראות שלא שמעה מעולם. טוני ואשתו הבינו שאותה הרופאה אשמה בשינוי הקשה הזה, כי גרמה לכך בכישוף וכחות רוחניים שלה, כקפידה על שעברו לרופאים אחרים. עד שיום אחד התחילה הבת לצעוק שהיא מפחדת שאותה הרופאה תהרוג אותה בקרוב.
טוני מספר שהוא כבר השתדל אצל כל הכומרים הגדולים, ומאומה לא עלתה בידו, ועד היום הזה הוא מביא מדי יום את הבת שלו לבית החולים שהוא עובד שם כפועל, והוא הולך איתה מרופא לרופא, כולם אומרים שההתקפות האלה הם דמיונות ואין בהם ממש, ואין מי שירפא אותם. וכבר שלחו מכתב מבית החינוך שהמצב איתה אינה בכי טוב, והם מתייראים שלא ילשינו בית החינוך לממשלת לונדון על מצב הבת, ושלא יאשפזו אותה במוסד סגור וכו'.
טוני ואשתו החליטו באותו יום לברוח למדינה אחרת, 'ג'מייקה', כדי שלא יקחו מהם את הבת. טוני התחיל לבכות ואמר לרבי שמעון: 'רב קדוש, אנא תעזור לי, הושיעני במצבי הקשה הזה'.
תוך כדי דיבור נזכר רבי שמעון במעשה שהיה אצל רבי אליהו גוטמאכער מגריידיץ, שבאו לפניו עם מעשה דומה לכך, ואכן אמר שכפי הנראה הוא ע"י כוחות של כישוף. והבין שגם זה המעשה הוא ע"י הכישוף, בפרט שהוסיף טוני עוד פרט, שתמיד לאחר תום ההתקפה לא זכרה הבת כל מה שהיה איתה לפני כן, והבין רבי שמעון שזהו באמת מעשה כישוף.
טוני בכה כתינוק וביקש והתחנן לישועה. רבי שמעון ביקש ממנו את שמה להתפלל עליה, וכתב על פתק את שמה: 'רעי עניא סמטינס בת הון', להעתיר עבורה.
ותוך כדי דיבור התבונן רבי שמעון וחקר בדעתו אלו מצדיקי הדורות היו פועלים ישועות גם לגויים, כנודע שגם בבעלזא היו גויים באים לבקש ישועות, וכן אצל רבי ישעיה'לע מקערסטיר היו באים נכרים ונכריות בעת צרתם, היה בזה עניין גדול של קידוש השם.
רבי שמעון נזכר שבשנה קודם לכן, בשנת תשס"ט, נסע על ציונו הק' של רבי ישעי'לע בקרעסטיר, ולקח מונית עם נהג גוי הונגרי שרגיל להסיע תמיד חסידים ואנשי מעשה לקאליב קרעסטיר ועוד צדיקי הדורות הגנוזים שם בהונגריה. ולפלא הדבר, שבכל קברי הצדיקים היה הנהג נשאר ברכב, אך בקרעסטיר יצא הגוי וניגש אל הציון הק' והניח ידיו על הציון ודיבר כמה דיבורים עם רבי ישעיה'לע… רבי שמעון שאל את הנהג, מה פשר הדבר שאתה נכנס לקבר של הצדיק. וסיפר לו הגוי שהיה לו שונא אחד שהלשין עליו שאינו משלם מסים על הנסיעות האלה, והזמינו אותו לבית משפט ובקשו לעשות לו צרות גדולות על כך, והלך לעו"ד גדול להתייעץ עמו, הוא בדק את התיק ואמר לו שהמצב בכי רע, ואינו רואה שום דרך איך לעזור לו. הגוי בצר לו נזכר שהוא שומע תמיד מהיהודים שהם רואים ישועות למעלה מדרך הטבע אצל 'פאפא שייקא' [אבא ישעיה…] נכנס גם הוא לקברו של הצדיק וביקש ממנו בהונגרית: בזכות שאני מביא לך יהודים להתפלל כאן, תעזור לי גם שאנצל מבית המשפט. הגוי מספר לרבי שמעון, שתיכף כשחזר למונית קיבל שיחת טלפון מהעו"ד שהיה נס גלוי, התובע בבית המשפט ויתר על התביעה שלו וסגר את התיק לגמרי. מאותו יום בכל עת שהיה הגוי מביא יהודים לקרעסטיר, היה נכנס לקבר של רבי ישעיה'לע להודות ל'פאפא שייקא' על הנס שעשה לו.
רבי שמעון מספר לטוני, שהיה לנו רבאי גדול שעשה ניסים להרבה אנשים, גם לגויים שהבטיחו שלא יעשו צרות לבני ישראל היה עושה ניסים רבים, לכן שמע נא טוני מה שתעשה: אתה ואני נתפלל לאלוקי ישראל – ובראותו שהוא גוי אדוק הזהירו שלא יערבב כפירות אחרות בתפילתו – וכך תאמר: 'בזכות פאפא שייקא תתרפא בתי', ותדליק נר לנשמת זה הצדיק ותתפלל רק לאלקי ישראל בלבד!
מעשה זה היה במוצאי שבת פרשת לך לך תש"ע. לאחר ב' ימים ביום שני פרשת וירא, הוצרך רבי שמעון לחזור לבקר שוב את ידידו, וטוני עומד שם על עמדו. הוא קיבל את רבי שמעון בפנים 'מאירות' שתיכף במוצאי שבת עשה כדבריו, ומאז ועד היום שוב לא היתה לנערה שום התקפה. ואשתו מפצרת בו ללכת לבית כנסת יהודי להודות לאלקי ישראל. רבי שמעון אמר לטוני שימשיך להדליק נר מדי יום לעילוי נשמת רבי ישעיה בן רבי משה, ויבקש ישועה מאלקי ישראל.
במוצאי שבת פרשת וירא חזר רבי שמעון לביה"ח, טוני קיבל את פניו בשבח והודיה, וסיפר שאשתו מדלקת כמה נרות בכל יום ויום לפאפא שייקא, ומקפידים לומר שהם מתפללים רק לאלקי ישראל, והם מוסיפים להדר ולהחמיר ולומר ש'אותו האיש' אין לו רשות להתערבב בעסק.
לאחר חודש התקשר טוני לרבי שמעון, ובישר לו בשמחה שהבת נתרפאה בשלימות. ויהי לפלא. ואם לאומות העולם כך, לבני ישראל על אחת כמה וכמה.
(מתוך קונטרס סיפורי קודש על הרה"ק מקרעסטיר זי"ע משיעוריו של הגה"ח רמ"י רייזמאן שליט"א, הו"ל ע"י מערכת גיליון 'אגעדאנק')
פעם פעם, הגנתי כאן בעוז על זכותם של החסידים להאמין בצדיקים ובמופתים וכדו'. אני מצטער להודיע שחל שינוי בדעתי.שמעיה אמר:
פשוט מאוד, שעכשיו זו אינה בעייתם של החסידים לבד , אלא גם (ואולי בעיקר ?) של הליטאים, יבואו הם ויסבירו.
למרות שלדעתי עדיין אין הם עוברים על איסורים הלכתיים לפי ההגדרות שצדיקים וגדולי ישראל הבינו, בדור הפרסומת והקופירייטינג, מדובר במדרון חלקלק המביא עד מהרה לבעיות שאיסור עבודה זרה בא למנוע.
והשי''ת יעזור.
איסתרא בליגנא
משתמש ותיק
מבקש ה' אמר:
בדרך כלל המלכודות הרגילות עוזרות לא פחות אף לעכברים השייכים לליטאים שלא מכירים את תמונתו...
אחד התלמידים
משתמש ותיק
בן המתחטא אמר:
התמונה לא נראית כתמונת פספורט. אבל לפי המבט שלו, יתכן שצולמה בלי ידיעתו.
בענין התולעים, פשיטא שיש לעורר את הבני תורה שהוא חמור יותר מאכילת דבר אחר, ויזהרו לבדוק המאכל היטב לפני שיכניסו לפה,לבי במערב אמר:
וכ"ש וכ"ש באיסור ע"ז שהיא חמורה ככל התורה כולה, והתורה חזרה והזהירה עשרות פעמים על דבר זה
אין סיבה להתעלם מדברים שיש בהם אפילו קצת ריח של ע"ז
וכל מיני סברות וחילוקים דקים נשמור אותם לדברים פחות מהותיים מהענין הזה
