נוסח ניחום אבלים
- Thread starter יהודי
- תאריך התחלה
-
- תגים
- ניחום אבלים
יש שאומרים שכאשר אחד ההורים של האבל חי, אין בתוספת זו ברכה אלא להיפך ח"ו, שאומר לו שלא ישב עוד פעם שבעה, דהיינו שימות בחיי אביו [או אמו]. ובפשטות כוונת האומרים היא שיתקיים הפסוק של 'ובלע המות לנצח' ולא ימות אף אחד, אבל מהנוסח משמע שזה ברכה פרטית לאבל. ובכל מקרה אין לנוסח זה מקור.יהודי אמר:
מכל מלמדי השכלתי
משתמש ותיק
פעם בניחום אבלים אחד האבלים אמר לי שהוא מברך אותי שלא אשב שבעה בחיים...
עניתי לו: חס וחלילה. תברך אותי שאשב שבעה רק כשאהיה זקן מאוד!
עניתי לו: חס וחלילה. תברך אותי שאשב שבעה רק כשאהיה זקן מאוד!
חלק א׳ ממעל
משתמש ותיק
הגרשז"א עורר שזה משתמע שימות בחיי הוריו, וקראתי פעם שזה התחיל כשכתב בעיתון לפני השואה כ׳ כך בתחילת המדור של זיכרון להולכים ומשם זה צבר תאוצה
התוספת הזו לנוסחי התנחומים של אשכנזים וספרדים היא ממש בת-זמננו
וקשה לאתר את מקורה, שהוא ככל הנראה ארץ ישראלי. תוספת זו מציינת בלשון
מקראית את לשון התנחומים המקובלת בחברה הישראלית בכלל: "שלא תדעו עוד צער", ואולי היא תרגום של לשון התנחומים הזהה באידיש: "זאלסט נישט האבן קיין צער".
וקשה לאתר את מקורה, שהוא ככל הנראה ארץ ישראלי. תוספת זו מציינת בלשון
מקראית את לשון התנחומים המקובלת בחברה הישראלית בכלל: "שלא תדעו עוד צער", ואולי היא תרגום של לשון התנחומים הזהה באידיש: "זאלסט נישט האבן קיין צער".
סיני ועוקר
משתמש רגיל
כשישב אמו"ר שבעה רח"ל, ניחמו האדמו"ר ממודז'יץ שליט"א [אא"ט] וא"ל שהגרש"ז זצ"ל ניחמו באופן הזה ללא 'ולא תוסיפו'
חיים אריאל יוסף
משתמש ותיק
שמעתי בניחום אבלים, שאמרו שם שהתוספת של 'ולא תוסיפו לדאבה עוד', שהיה אחד מגדולי ישראל שנפטר לפני הרבה שנים, ובעמוד הראשון בעיתון המודיע היה כתוב בגדול את הנוסח, המקום ינחם וכו', והכתב של העיתון הוסיף מעצמו, 'ולא תוסיפו לדאבה עוד'.
ובן אין לו והעברתם את נחלתו לאחיו ודרשו חז"ל ב"יש נוחלין" שזה אביו ולא פירשו הכתוב כי זה קללה שמת בחיי אביו וכנ"ל
חייל של הרבי
משתמש ותיק
גם בחב"ד לא מוסיפים 'ולא תוסיפו' כו'
כאשר ניחמתי יהודי מבוגר שישב שבעה בפעם שניה תוך תקופה קצרה - אז הוספתי זאת.
אבל באופן רגיל איני מוסיף זאת, ואין צריך לומר שלמי שהוריו בחיים איני אומר זאת.
מאיפה הנוסח האשכנזי "המקום ינחם אתכם.." בעוד שברמב"ם ובטור ושו"ע (שעו) הנוסח "תנוחמו מן השמים" (ולא כנוסח הספרדים מן השמים תנוחמו).
כמדומני שזה אחד הנוסחאות במהרי"ל (ועכ"פ יש במהרי"ל נוסח שונה מהטור הנזכר).
וכן בסידור אור מציון ואחריו בתפלת כל פה..
בקשתי מקור קדמון לנוסח זה שהחליף את נוסח הראשונים.
בהתחשב בעובדה שהגרי"ח זוננפלד הקפיד לומר כך (יתכן שמוקדם הרבה יותר, את זה אני מכיר), קשה לזרוק את זה על עיתון המודיע, אולי עדיף לדבר על עיתון המליץ.
האם יש 'נוסח' מחייב לניחום אבלים?
אנשי כנה"ג תקנו נוסחאות קבועות לברכות ותפילות.
מה המקור הכי מוקדם לנוסח שאותו אנו אומרים: המקום ינחם וכו'?
הנהוג הוא שבאמירה זו מסיימים את הניחום, מה המקור לכך?
באמת, שטובה גדולה עשו עמנו הקדמונים כשקבעו נוסח של אמירת 'המקום ינחם',
תארו לעצמכם שכל אחד היה צריך לייצר נוסח משלו...
אוי, כמה שטויות היו נאמרות.
ומעשים שבכל בית האבל שיש מי שטורח לבלבל במוח.
נניח והייתי רוצה לתאר במילים שלי את התוכן של 'המקום ינחם',
האם הייתי אומר: צרתך אינה גדולה לעומת הצער של החורבן,
או שהתוכן הוא: מי שינחם אותם ינחם גם אותך, ומכיון שנחמת ציון מובטחת, נחמתך גם כן תהיה.
מה בעצם התוכן של הנחמה?
אנשי כנה"ג תקנו נוסחאות קבועות לברכות ותפילות.
מה המקור הכי מוקדם לנוסח שאותו אנו אומרים: המקום ינחם וכו'?
הנהוג הוא שבאמירה זו מסיימים את הניחום, מה המקור לכך?
באמת, שטובה גדולה עשו עמנו הקדמונים כשקבעו נוסח של אמירת 'המקום ינחם',
תארו לעצמכם שכל אחד היה צריך לייצר נוסח משלו...
אוי, כמה שטויות היו נאמרות.
ומעשים שבכל בית האבל שיש מי שטורח לבלבל במוח.
נניח והייתי רוצה לתאר במילים שלי את התוכן של 'המקום ינחם',
האם הייתי אומר: צרתך אינה גדולה לעומת הצער של החורבן,
או שהתוכן הוא: מי שינחם אותם ינחם גם אותך, ומכיון שנחמת ציון מובטחת, נחמתך גם כן תהיה.
מה בעצם התוכן של הנחמה?
איך זה מנחם?
נניח ונאבד לי 100 ש"ח,
ועכשיו אין לי כסף לקנות במכולת,
מה יעזור לי לדעת שכל הבורסה נפלה...?
לפי זכרוני המקור היותר קדום שאני ראיתי לנוסח האשכנזים הוא דרישה ביו"ד. [ושו"ר שציינו כאן למהרי"ל ואיני זוכר, ואודה למי שיכול להעלותו].
ולביאור נוסח זה, בודאי יואיל הרב @לבי במערב להעלות מכתבו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זיע"א [שנדפס לשב"ק זו העעל"ט בגליון 'התקשרות'] ובו ביאור הנחמה ביותר מכפליים בהכללת צרת היחיד בשל הרבים.
ולביאור נוסח זה, בודאי יואיל הרב @לבי במערב להעלות מכתבו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זיע"א [שנדפס לשב"ק זו העעל"ט בגליון 'התקשרות'] ובו ביאור הנחמה ביותר מכפליים בהכללת צרת היחיד בשל הרבים.
ההסבר הפסיכולוגי?
אפשר להגיד הרבה
א. כל המושג של יש או אין הוא יחסי
נאבד לך 100 ש"ח
זוכר?
בסביון לא ירגישו את זה
בחאן אל אחמר זה יוביל למלחמת חמולות
ואגב לפי מהר"ל זה עומק המשנה איזהו עשיר ואכ"מ
ממילא אם כולם מתמודדים זה הרבה יותר קל
ב. חלק גדול מהקושי זה קנאה
ולמה אני שונה וכו'
אפשר עוד להוסיף
אבל זה מה שעלה לי בשלוף