ברית מלח
משתמש רגיל
בפסוק בבמדבר (יז ד-ה) כתוב: ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחשת אשר הקריבו השרפים וירקעום צפוי למזבח: זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני ה' ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר ה' ביד משה לו:
בגמ' סנהדרין (קי:) ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, אמר ריש לקיש: מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, דאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו.
ולמעשה רוב מוני המצוות לא מנו זאת כלאו.
אלא שאגב הנידון בראשונים מצאנו שנחתו להסביר מהו הפשט בפסוק.
והנה הרמב"ם בסהמ"צ (שורש ח) ביאר שזה מן השלילה וכך לשונו: וכן אמרו (קרח יז) ולא יהיה כקרח וכעדתו הוא שלילה. ובארו החכמים שהוא שלילה ופירשו ענינו ואמרו שהוא יתעלה ספר לנו שכל מי שיחלוק על הכהונה ויעורר בה לא יחול בו מה שהגיע בקרח ובעדתו מן הבליעה והשריפה אבל אמנם יהיה ענשו כאשר דבר י"י ביד משה, ר"ל הצרעת והוא אמרו ית' אליו (שמות ד) הבא נא ידך בחיקך. ע"כ.
ומבואר שהפסוק בא לשלול את העונש כמו קרח ממי שישוב על מעשה זה.
ואילו במנין הלאוין כתב הרמב"ם שהפסוק בא להזהיר את מי ששב על המעשה שאם ישוב ייענש כקרח וכך לשונו:
וכן אמרם (סנה' קי א) המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר [קרח יז] ולא יהיה כקרח וכעדתו הוא גם כן על צד הדרש. אמנם גופיה דקרא הוא בא להפחיד. ע"כ.
וביאר המשך חכמה (במדבר יז ה בסוף הקטע) בדברי הרמב"ם, שאם הכהנים ימנו זר תחתם ייענש כקרח.
אז מהו הפשט בשיטת הרמב"ם?
בגמ' סנהדרין (קי:) ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, אמר ריש לקיש: מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, דאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו.
ולמעשה רוב מוני המצוות לא מנו זאת כלאו.
אלא שאגב הנידון בראשונים מצאנו שנחתו להסביר מהו הפשט בפסוק.
והנה הרמב"ם בסהמ"צ (שורש ח) ביאר שזה מן השלילה וכך לשונו: וכן אמרו (קרח יז) ולא יהיה כקרח וכעדתו הוא שלילה. ובארו החכמים שהוא שלילה ופירשו ענינו ואמרו שהוא יתעלה ספר לנו שכל מי שיחלוק על הכהונה ויעורר בה לא יחול בו מה שהגיע בקרח ובעדתו מן הבליעה והשריפה אבל אמנם יהיה ענשו כאשר דבר י"י ביד משה, ר"ל הצרעת והוא אמרו ית' אליו (שמות ד) הבא נא ידך בחיקך. ע"כ.
ומבואר שהפסוק בא לשלול את העונש כמו קרח ממי שישוב על מעשה זה.
ואילו במנין הלאוין כתב הרמב"ם שהפסוק בא להזהיר את מי ששב על המעשה שאם ישוב ייענש כקרח וכך לשונו:
וכן אמרם (סנה' קי א) המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר [קרח יז] ולא יהיה כקרח וכעדתו הוא גם כן על צד הדרש. אמנם גופיה דקרא הוא בא להפחיד. ע"כ.
וביאר המשך חכמה (במדבר יז ה בסוף הקטע) בדברי הרמב"ם, שאם הכהנים ימנו זר תחתם ייענש כקרח.
אז מהו הפשט בשיטת הרמב"ם?