איסור ברכה לבטלה רק בדרך ברכה
- Thread starter יהושע
- תאריך התחלה
ברית מלח
משתמש רגיל
ציטוט מן הספר הנפלא דף על הדף על מסכת תמורה ד.יהושע אמר:
ובנשמת אדם (כלל ה' אות א') תמה דאיך יתכן לומר שאם מהלל את שם השם, ומזכיר את שמו יתברך שרי, ואם אומרו בדרך ברכה הוה איסור דאורייתא, מאי שנא? למה מותר לומר אלף פעמים: אתה הוא ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי האדמה, ואילו לומר: "ברוך" אתה ה' אמ"ה בפה"ע אסור מן התורה?
ותירץ הגאון ר' שלמה קלוגר ז"ל בחכמת שלמה (סי' רט"ו סעיף ד') דהרי ענין הברכה היא כעין תגמול ונתינת תודה להקב"ה על הטוב אשר הנחיל לנו, ואם כן כל זה כשבאמת אכל פרי האדמה, ומברך בורא פרי האדמה, אז ע"י הברכה שאומר נוסח זו הוה נתינת שבח על מה שקיבל, אבל אם אינו אוכל פרי האדמה, ומברך תודה על פרי האדמה, ה"ז כמתלוצץ בעד המלך, על טובה שלא נתן לו, ושפיר אסור מן התורה.
בענין זה כתב החוו"ד (יו"ד סי' ק"י בית הספק ס"ק כ') ע"ש שהקשה מאי שנא דבספק אם נטל לולב בשאר ימים (שהוא מדרבנן), נוטל בלא ברכה, שהרי אין זה רק טירחא קל בעלמא, ואילו בספק קרא ק"ש למ"ד ק"ש דרבנן אינו חוזר וקורא.
ותירץ דק"ש מותר לקרותו כמה פעמים ביום, אבל לקרותו אדעתא דחוב זהו זלזול ואסור. וכמו בספק התפלל שמונה עשרה אינו חוזר ומתפלל, ומבאר הרא"ש דאע"ג דמתפלל תפלת נדבה כ"פ ביום, אבל בתורת חובה אסור.
וכתב עוד דכל הברכות גם כן, אדעתא דנדבה מותר להודות ולברך ולהלל ולברך כל היום, כמו שיש פיוטים ותפילות שאומרים באמצע ברוך אתה ה', אבל אדעתא דחוב אסור. וכמו כן אמן גרידא מותר להגיד, אבל בתורת חוב בחנם, כגון אמן יתומה אסור ע"ש.
הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
יוצא חילוק לדינא בין תירוץ "החכמת שלמה" ובין רבינו "החוות דעת". לשי' הראשונה צריך להשמיט את המילה ברוך. ואילו לחוו"ד כל שאומר אדעתא דנדבה מותר לומר גם כשמקדים את המילה "ברוך".
כמעיין המתגבר
משתמש ותיק
כך כתבתי בספרי.
המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא (ברכות לג.), האם הוי דאורייתא- התוס' והרא''ש סוברים דברכה שאינה צריכה הוי דרבנן, והביאם מג''א בסי' רטו ס''ק ו, וכ''כ תלמידי רבינו יונה בברכות קה ד''ה כל, ובפמ''ג בא''א סי' קסח אות יח, הביא שכן סובר תרומת הדשן, ע''כ, ומאידך הנימוק''י והרא''ש על הרי''ף בהל' ציצית מא, הביאו בשם רב האי דהלובש טלית של פשתן עם ציצית של פשתן, עובר משום לא תשא, ע''כ, והיינו משום שמברך ברכה לבטלה, והרי''ף שם מב, רמז לדברי רב האי וכתב על הלובש הטלית הנ''ל דאיכא מרבוותא מאן דמחייב ליה מלקות, ע''כ, הרי מבואר דס''ל לרי''ף או לאחד מהגאונים דהוי לא תשא ממש וחייב מלקות, וכ''כ בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קטו, שהמברך ברכה שאינה צריכה חייב מלקות, וכן מדברי השאילתות בשאילתא נג, משמע דהוי דאורייתא, ובטור בסי' סא,ג, הביא את דברי הרמ''ה שכתב שאסור לומר קודם ק''ש אל מלך נאמן מפני שזה שם ה' לבטלה ועובר בלא תשא, ע''כ, ומשמע מדבריו קצת דהוי דאוריי' מזה שלא כתב שעובר משום לא תשא כמו שכתוב בגמ', אבל נראה דאינה ראיה דהא מצינו לרא''ש דס''ל דהוי דרבנן כדכתב המג''א הנ''ל, ואפ''ה כתב בחולין ו,א, דעובר בלא תשא, כדכתב הרמ''ה, והרמב''ם בתשובה בפאר הדור סי' קה, כתב להדיא דהוי איסור דאורייתא, ומאידך בתשובה שם סי' כו, כתב דחכמים תיקנו הברכות והם אמרו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא, ע''כ, וכיון שמה שכתב דהוא איסור דאורייתא מפורש להדיא, ועוד שבהל' ברכות א,טו, כתב כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לבטלה והרי הוא כנשבע לשוא, ע''כ, ומשמע קצת דהוי דאורייתא, נקטינן בדעתו לעיקר דהוא דאורייתא, ומדברי ה''ר מנוח שהביא הב''י בסי' סז, מבואר דס''ל דהוא דאורייתא, ומהמהרש''א בשבת קיח:, מוכח דסבר דברכה לבטלה הוי דאורייתא, וכן משמע קצת מדברי האבודרהם, הובא בב''י סי' קלה,ז, ונמצא בידינו דלתוס' והרא''ש ותלמידי רבינו יונה והתרומת הדשן ס''ל דהוא דרבנן, ומאידך לכמה גאונים וכן נראה מהשאילתות והרמב''ם וה''ר מנוח והאבודרהם והמהרש''א ס''ל דהוא דאורייתא.
ובסמוך אכתוב שיש מחלוקת אי שרי להזכיר ה' דרך שבח, ולכאו' אי נימא דשרי להזכיר א''כ אי אפשר שתהא ברכה לבטלה איסורא דאורייתא דהא ברכה היא שבח לה' וא''כ כיצד תיאסר מדאורייתא הלא מדאורייתא אין הבדל בין נוסח ברכה לשאר דברי שבח לה', ואולי שאני אם אדם מתכוין לשבח או לשם חיוב, וצ''ע.
עוד איכא למידק דלפי הסוברים דהוא איסור דרבנן א''כ בספק ברכות הוי ספק דרבנן, וא''כ צריך להיות הדין דרצה יברך לא רצה לא יברך, דספק דרבנן לקולא היינו שיעשה מה שרוצה ולא דוקא שב ואל תעשה, אמנם אפשר דלקולא היינו לא לחייבו בדינים, וא''כ אפשר דכיון דהוי ספק והוי לקולא א''כ אינו חייב כלל כי לא חייבוהו כשמסופק כלל אף על הצד שבאמת חייב, ועל כן הוי ברכה לבטלה ודאי ולא מספק, אמנם לפי זה בכל ספק דרבנן מי שמחמיר ועושה לחומרא לא מהני מידי דכיון שהוא מסופק לא חייבוהו כלל והוא פטור בודאי אף אי באמת היה חייב, וצ''ע.
1482 עמודים
הצג קובץ מצורף ספר אור חדש.pdf
ובסמוך אכתוב שיש מחלוקת אי שרי להזכיר ה' דרך שבח, ולכאו' אי נימא דשרי להזכיר א''כ אי אפשר שתהא ברכה לבטלה איסורא דאורייתא דהא ברכה היא שבח לה' וא''כ כיצד תיאסר מדאורייתא הלא מדאורייתא אין הבדל בין נוסח ברכה לשאר דברי שבח לה', ואולי שאני אם אדם מתכוין לשבח או לשם חיוב, וצ''ע.
עוד איכא למידק דלפי הסוברים דהוא איסור דרבנן א''כ בספק ברכות הוי ספק דרבנן, וא''כ צריך להיות הדין דרצה יברך לא רצה לא יברך, דספק דרבנן לקולא היינו שיעשה מה שרוצה ולא דוקא שב ואל תעשה, אמנם אפשר דלקולא היינו לא לחייבו בדינים, וא''כ אפשר דכיון דהוי ספק והוי לקולא א''כ אינו חייב כלל כי לא חייבוהו כשמסופק כלל אף על הצד שבאמת חייב, ועל כן הוי ברכה לבטלה ודאי ולא מספק, אמנם לפי זה בכל ספק דרבנן מי שמחמיר ועושה לחומרא לא מהני מידי דכיון שהוא מסופק לא חייבוהו כלל והוא פטור בודאי אף אי באמת היה חייב, וצ''ע.
1482 עמודים
הצג קובץ מצורף ספר אור חדש.pdf
דרופתקי דאורייתא
משתמש ותיק
האם דרכך 'בשיטה' לא לעיין באחרונים?כמעיין המתגבר אמר:
גם אם לא, אולי רק כמראי מקומות את המובא בספר ברכת יעקב בנושא זה.