חשוקי חמד נדרים דף מח עמוד א
מסופר בכמה מקומות בשם הרב מפונוביז' שכשלמד עם רבי אלחנן הי"ד היו זקוקים בלימודם לספר נדיר מסוים, ובראותם שהחפץ חיים מביא מדבריו במשנ"ב סברו שיש לו את הספר בביתו, וביקשו שישאיל להם אותו, השיב החפץ חיים כי הספר אינו מצוי כלל תחת ידו, אלא כשהוצרך לעיין בו לקחו בהשאלה מספריית הנגיד ר' יעקב ברוידא ע"ה בעיר וורשה. והוסיף החפץ חיים על הספרים שבביתו: "גם זה יותר מדי, ועד שלא אצטער על הספרים שאין לי, מצטער אנכי על הספרים שיש לי". וביאר את עצמו: "הלא ספרים עולים בממון, אף ספר איננו עומד פה בארון מובן מאליו... וכסף פירושו "זמן", האדם מקדיש מזמנו כדי להרוויח את כספו, הרי אי אפשר אחרת, והזמן הוא עצם החיים שלנו, נמצא שהנך משקיע נתח מהחיים בכדי לרכוש את הספרים האלה, במקום ללמוד תורה בעצמך, הקדשת "זמן" להשיג תורה הניצבת במדף, תורה של אחרים במקום שהתורה תשכון בראש, במוח, היא עומדת בארון.
ולכאורה הדברים צ"ב, הרי יש מצוה של 'ועתה כתבו לכם', ומבואר בראשונים ובפוסקים (יו"ד סימן ער ס"ב) שבקניית ספרים מקיימים מצוה זו.
ויעוין עוד בהקדמת המשנ"ב שכתב בתו"ד: "כי ברוך השם יש לי הרבה ספרי ראשונים". משמע ששמח בכך שהיו לו ספרים הרבה.
עוד יעוין בסוף הספר דרכי הגמרא (לרבינו יצחק קאנפאנטון, רבו של המהר"י אבוהב) שכתב: אין חכמת אדם מגעת אלא עד מקום שספריו מגיעין, ולכן ימכור אדם כל מה שיש לו ויקנה ספרים, כי דרך משל מי שאין לו ספרי הגמרא אי אפשר להיות בקי, וכמו כן מי שאין לו ספרי הרפואה לא יוכל להיות בקי בה, וכמו כן מי שאין לו ספרי ההגיון או החכמה, לא יהיה חכם בה, ולזה אמרו ז"ל מרבה מפרים מרבה חכמה, ופרש"י ז"ל על "וקנה לך חבר", חבר ממש, ויש אומרים ספרים, כי הספר הוא חבר טוב, והקורא בספרים שאולים הוא בכלל והיו חייך תלואים לך מנגד, עכ"ל.
ולמעשה נראה שהכל לפי הענין, שאם יגרם לו ביטול תורה על ידי קניית הספרים, ומאידך יכול להשיגם בנקל בספריות, ולא יתבטל מחמת זה, בזה אמרינן שימעט בקניית הספרים, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את לבו לאביו שבשמים.
