אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
מגן וצנה לר"א חבר
- Thread starter חננאל
- תאריך התחלה
חננאל אמר:האם יש כיום להשיג את ספר מגן וצנה (נראה לי לר"א חבר)
ראיתי את הודעותיך כאן ובאשכול שננעל.
ידיד יקר, דע לך כלל בנושאי אמונה: לעולם לא חכם להיחשף לחקירה על דבר שאין לך שליטה בו ואין לך אתו היכרות מבפנים, זה תמיד ישכנע אותך, וכל דיון שיתפתח סביב זה, ילך ויסתבך.
כי כל ענין הקשור לאמונה, יש בו רכיב שמעבר להגיון, שיוצר כלפי חוץ טיעונים מעגליים, ורק אם נחשפת אליו אתה מכיר בקיומו, ואם לא אין לך דרך להתמודד עם שאלות.
אם באמת ובתמים אתה מחפש להכיר בצדקת הקבלה, ולא רק להתעסק בפולמוסים שונים, לך ותלמד קבלה [אם אתה מסוגל. ולא בתור חוקר, אלא באמת להבין ולהכיל את הדברים]. אין שום טעם לדון מבחוץ על מנגנון פנימי, ובגישה כזו אל תתפלא אם גם הספר של רי"א חבר לא יעזור לך.
(רציתי לשלוח לך בפרטי, אולם אין גישה אליך).
מסיח לפי תומו
משתמש ותיק
אני מסכים עם הרב @ספר וסיפור
במקביל אני ממליץ על הספר "בפרדס הקבלה" שנמכר בימים אלו ביריד החסידות של חבד במחיר מוזל.
במקביל אני ממליץ על הספר "בפרדס הקבלה" שנמכר בימים אלו ביריד החסידות של חבד במחיר מוזל.
ספר וסופר אמר:ידיד יקר, דע לך כלל בנושאי אמונה: לעולם לא חכם להיחשף לחקירה על דבר שאין לך שליטה בו ואין לך אתו היכרות מבפנים, זה תמיד ישכנע אותך, וכל דיון שיתפתח סביב זה, ילך ויסתבך.
כי כל ענין הקשור לאמונה, יש בו רכיב שמעבר להגיון, שיוצר כלפי חוץ טיעונים מעגליים, ורק אם נחשפת אליו אתה מכיר בקיומו, ואם לא אין לך דרך להתמודד עם שאלות.
אם באמת ובתמים אתה מחפש להכיר בצדקת הקבלה, ולא רק להתעסק בפולמוסים שונים, לך ותלמד קבלה [אם אתה מסוגל. ולא בתור חוקר, אלא באמת להבין ולהכיל את הדברים]. אין שום טעם לדון מבחוץ על מנגנון פנימי, ובגישה כזו אל תתפלא אם גם הספר של רי"א חבר לא יעזור לך.
(רציתי לשלוח לך בפרטי, אולם אין גישה אליך).
השכלת להתנסח.
והדברים נכונים גם ביחס לחוקרים את תורתנו שבכתב ושבע''פ, תמיד חסר להם את אשר דיברת.
יישר כוח, הועלת לי בדבריך.
ספר וסופר אמר:חננאל אמר:האם יש כיום להשיג את ספר מגן וצנה (נראה לי לר"א חבר)
ראיתי את הודעותיך כאן ובאשכול שננעל.
ידיד יקר, דע לך כלל בנושאי אמונה: לעולם לא חכם להיחשף לחקירה על דבר שאין לך שליטה בו ואין לך אתו היכרות מבפנים, זה תמיד ישכנע אותך, וכל דיון שיתפתח סביב זה, ילך ויסתבך.
כי כל ענין הקשור לאמונה, יש בו רכיב שמעבר להגיון, שיוצר כלפי חוץ טיעונים מעגליים, ורק אם נחשפת אליו אתה מכיר בקיומו, ואם לא אין לך דרך להתמודד עם שאלות.
אם באמת ובתמים אתה מחפש להכיר בצדקת הקבלה, ולא רק להתעסק בפולמוסים שונים, לך ותלמד קבלה [אם אתה מסוגל. ולא בתור חוקר, אלא באמת להבין ולהכיל את הדברים]. אין שום טעם לדון מבחוץ על מנגנון פנימי, ובגישה כזו אל תתפלא אם גם הספר של רי"א חבר לא יעזור לך.
(רציתי לשלוח לך בפרטי, אולם אין גישה אליך).
נחשפתי בשוגג גמור
מה אעשה כרגע
חננאל אמר:נחשפתי בשוגג גמור
מה אעשה כרגע
מייל של יהושע עינבל: [email protected]
אולי הוא יוכל לעזור לך.
אשמח לשמוע אם יש ליהושע ענבל מה לעזור בענין.
אני אישית לא כל כך חסיד של הגישה האמונית שלו, אבל זה ענין של טעם.
[כזכור לי, הוא מתעסק בשאלה הזאת בספרו תורה שבעל פה סמכותה ודרכיה, ומביא את גישתו של הבני יששכר, לעומתו יש את גישתו של ר' חיים ויטל בהקדמה לעץ חיים, שלמיעוט זכרוני אני לא חושב שהוא עסוק בה].
על כל פנים, עיקר הענין באמונה, היא לא בחיפוש תשובות לשאלות, אלא בחיבור והכרה באמיתות הדבר, באופן ששאלות לא מפריעות - יהיו התשובות מה שיהיו.
ולגבי השאלה שהלא כבר נחשפת וכו', אין כאן שאלה הגיונית, אלא שאלה של הרגעת הלב בדבר, ולי מספיק מה שכל גדולי עולם שבכל הדורות האחרונים, כולל גדולי הפוסקים כהבית יוסף והמגן אברהם המהר"ל מפראג והרמ"ע מפאנו, מקבלים את כל דברי הזוהר הקדוש כחז"ל לכל דבר, ואת דברי האר"י הקדוש כתורה מן השמים - והגר"א חצב מלבו בחכמה זו כחצי מליון מילים, בעוד שבביאוריו בנגלה קימץ ביותר - אותי הדבר הזה מרגיע למול זבוב מות המבאיש מביע שמן רוקח.
וכדאי מאוד להתרגל להישען על חכמים ממך במקום שברור שהם צודקים, גם אם השכל הפרטי שלך לא כל כך מבין את המהלך בדברים, זה עוזר בהמון דברים בחיים, ומפנה את הלב לעסוק בדברים המתאימים לך באמת.
[לדעתי, זה אחד העיקרים החשובים בנושא 'חינוך לאמונה', שהרבה טועים שצריך להעניק לאמונה חסינות שכלית, ולא מבינים שבד בבד עם זה צריך להעניק לחניך את ההכרה הפשוטה ששכלו לא יכול לשפוט הכל, ודי בהכרה פשוטה בנכונות הדברים לכשעצמם. דבר זה חשוב מאוד גם לבחורים ואברכים ולא רק לילדים].
אני אישית לא כל כך חסיד של הגישה האמונית שלו, אבל זה ענין של טעם.
[כזכור לי, הוא מתעסק בשאלה הזאת בספרו תורה שבעל פה סמכותה ודרכיה, ומביא את גישתו של הבני יששכר, לעומתו יש את גישתו של ר' חיים ויטל בהקדמה לעץ חיים, שלמיעוט זכרוני אני לא חושב שהוא עסוק בה].
על כל פנים, עיקר הענין באמונה, היא לא בחיפוש תשובות לשאלות, אלא בחיבור והכרה באמיתות הדבר, באופן ששאלות לא מפריעות - יהיו התשובות מה שיהיו.
ולגבי השאלה שהלא כבר נחשפת וכו', אין כאן שאלה הגיונית, אלא שאלה של הרגעת הלב בדבר, ולי מספיק מה שכל גדולי עולם שבכל הדורות האחרונים, כולל גדולי הפוסקים כהבית יוסף והמגן אברהם המהר"ל מפראג והרמ"ע מפאנו, מקבלים את כל דברי הזוהר הקדוש כחז"ל לכל דבר, ואת דברי האר"י הקדוש כתורה מן השמים - והגר"א חצב מלבו בחכמה זו כחצי מליון מילים, בעוד שבביאוריו בנגלה קימץ ביותר - אותי הדבר הזה מרגיע למול זבוב מות המבאיש מביע שמן רוקח.
וכדאי מאוד להתרגל להישען על חכמים ממך במקום שברור שהם צודקים, גם אם השכל הפרטי שלך לא כל כך מבין את המהלך בדברים, זה עוזר בהמון דברים בחיים, ומפנה את הלב לעסוק בדברים המתאימים לך באמת.
[לדעתי, זה אחד העיקרים החשובים בנושא 'חינוך לאמונה', שהרבה טועים שצריך להעניק לאמונה חסינות שכלית, ולא מבינים שבד בבד עם זה צריך להעניק לחניך את ההכרה הפשוטה ששכלו לא יכול לשפוט הכל, ודי בהכרה פשוטה בנכונות הדברים לכשעצמם. דבר זה חשוב מאוד גם לבחורים ואברכים ולא רק לילדים].
ספר וסופר אמר:אשמח לשמוע אם יש ליהושע ענבל מה לעזור בענין.
אני אישית לא כל כך חסיד של הגישה האמונית שלו, אבל זה ענין של טעם.
מהיכרות שלי עם כתביו בכל החלק המחקרי שלו ישנה את התופעה עליה כתבת.
אמנם כאחד שגדל בקרב תלמידי החזו''א יש לו גם את החלק הקדוש של התורה, המורם מכל השאלות.
אני מקוה שהתנסחתי נכון.
ספר וסופר אמר:ולגבי השאלה שהלא כבר נחשפת וכו', אין כאן שאלה הגיונית, אלא שאלה של הרגעת הלב בדבר, ולי מספיק מה שכל גדולי עולם שבכל הדורות האחרונים, כולל גדולי הפוסקים כהבית יוסף והמגן אברהם המהר"ל מפראג והרמ"ע מפאנו, מקבלים את כל דברי הזוהר הקדוש כחז"ל לכל דבר, ואת דברי האר"י הקדוש כתורה מן השמים - והגר"א חצב מלבו בחכמה זו כחצי מליון מילים, בעוד שבביאוריו בנגלה קימץ ביותר - אותי הדבר הזה מרגיע למול זבוב מות המבאיש מביע שמן רוקח.
וכדאי מאוד להתרגל להישען על חכמים ממך במקום שברור שהם צודקים, גם אם השכל הפרטי שלך לא כל כך מבין את המהלך בדברים, זה עוזר בהמון דברים בחיים, ומפנה את הלב לעסוק בדברים המתאימים לך באמת.
[לדעתי, זה אחד העיקרים החשובים בנושא 'חינוך לאמונה', שהרבה טועים שצריך להעניק לאמונה חסינות שכלית, ולא מבינים שבד בבד עם זה צריך להעניק לחניך את ההכרה הפשוטה ששכלו לא יכול לשפוט הכל, ודי בהכרה פשוטה בנכונות הדברים לכשעצמם. דבר זה חשוב מאוד גם לבחורים ואברכים ולא רק לילדים].
אני לא יודע מה הגיל שלך, אבל לדעתי דבריך אינם רלוונטים לדור הצעיר.
גדל כאן דור שחושב על הכל אחרת, מה שעוזר לך לא יעזור להם.
אל תיפול בטעות שנפלו בה הרבה מהמשגיחים שאיבדו את הרלוונטיות שלהם בגלל אי הכרה בתהליכים הללו.
תגובה ל @הנופל.
לגבי דבריך על ענבל - הגדרת את הסוגיא באופן מושלם, והיה צריך להאריך על השילוב של מחקר\חזו"א בנוגע לכל חלקי התורה, אולם אני לא מרגיש צורך להיכנס לזה כעת.
לגבי הערתך על הגישה לדור הצעיר וכו', אז דבר ראשון - הדגשתי 'בד בבד', כי אין לי ספק שצריך להראות מהלכים של שכל בתוך האמונה, ודיברתי בנוסף לזה.
ולעצם הענין, אני עוסק בחינוך כבר הרבה שנים, וה' זיכה אותי בתלמידים מכל גווני האוכלוסיה, למן 'סלתה ושמנה' - בעלי כשרונות גדולים, עובר דרך כל מיני ארצות מוצא, וכולל נוער נושר - ואני מרגיש שכולם מחוברים אלי באהבה גדולה, ויש לי הצלחה איתם בכל תחום ב"ה, אין לי בעיה של חוסר 'עדכון', ואני רחוק מאוד מלהיות תקוע בפחדים של משגיחים מכל מיני שאלות וכדו', ומי שעוקב אחרי הודעותי לא נראה לי שיכול להסתפק בזה.
אולם אני עדיין חושב, וכך אני משתדל לנהוג, שהתועלת הגדולה ביותר שיכול חונך להעניק לחניך, זה את התחושה הפשוטה והבריאה ששכלו מוגבל, ואינו יכול הכל [צריך אומץ בשביל זה מול החניך, כי הרבה פעמים הצוות החינוכי פשוט פוחד מהכישרון של התלמיד ומחניף לו - (התלמידים מזהים את זה, וזה לא מוסיף להם הערכה)].
הדבר ברור, שמי שחושב שהשכל שלו מספיק בשביל לשפוט מנקודת מבטו את כל מה שמתרחש והתרחש בעולם הוא קרוב להיות לקוי בנפשו [וגם בשכלו], ואם כן, איך יתכן לחשוב שתהיה גישה חינוכית שדוגלת לגדל את התחושה הזאת? [איך עושים את זה, זה כבר שאלה אחרת, כי זה ענין של 'חינוך', צריך לחנך לזה, לא להצהיר את זה באזני התלמיד, ולא להשפיל את כבודו].
לגבי דבריך על ענבל - הגדרת את הסוגיא באופן מושלם, והיה צריך להאריך על השילוב של מחקר\חזו"א בנוגע לכל חלקי התורה, אולם אני לא מרגיש צורך להיכנס לזה כעת.
לגבי הערתך על הגישה לדור הצעיר וכו', אז דבר ראשון - הדגשתי 'בד בבד', כי אין לי ספק שצריך להראות מהלכים של שכל בתוך האמונה, ודיברתי בנוסף לזה.
ולעצם הענין, אני עוסק בחינוך כבר הרבה שנים, וה' זיכה אותי בתלמידים מכל גווני האוכלוסיה, למן 'סלתה ושמנה' - בעלי כשרונות גדולים, עובר דרך כל מיני ארצות מוצא, וכולל נוער נושר - ואני מרגיש שכולם מחוברים אלי באהבה גדולה, ויש לי הצלחה איתם בכל תחום ב"ה, אין לי בעיה של חוסר 'עדכון', ואני רחוק מאוד מלהיות תקוע בפחדים של משגיחים מכל מיני שאלות וכדו', ומי שעוקב אחרי הודעותי לא נראה לי שיכול להסתפק בזה.
אולם אני עדיין חושב, וכך אני משתדל לנהוג, שהתועלת הגדולה ביותר שיכול חונך להעניק לחניך, זה את התחושה הפשוטה והבריאה ששכלו מוגבל, ואינו יכול הכל [צריך אומץ בשביל זה מול החניך, כי הרבה פעמים הצוות החינוכי פשוט פוחד מהכישרון של התלמיד ומחניף לו - (התלמידים מזהים את זה, וזה לא מוסיף להם הערכה)].
הדבר ברור, שמי שחושב שהשכל שלו מספיק בשביל לשפוט מנקודת מבטו את כל מה שמתרחש והתרחש בעולם הוא קרוב להיות לקוי בנפשו [וגם בשכלו], ואם כן, איך יתכן לחשוב שתהיה גישה חינוכית שדוגלת לגדל את התחושה הזאת? [איך עושים את זה, זה כבר שאלה אחרת, כי זה ענין של 'חינוך', צריך לחנך לזה, לא להצהיר את זה באזני התלמיד, ולא להשפיל את כבודו].
ספר וסופר אמר:ולעצם הענין, אני עוסק בחינוך כבר הרבה שנים, וה' זיכה אותי בתלמידים מכל גווני האוכלוסיה, למן 'סלתה ושמנה' - בעלי כשרונות גדולים, עובר דרך כל מיני ארצות מוצא, וכולל נוער נושר - ואני מרגיש שכולם מחוברים אלי באהבה גדולה, ויש לי הצלחה איתם בכל תחום ב"ה, אין לי בעיה של חוסר 'עדכון', ואני רחוק מאוד מלהיות תקוע בפחדים של משגיחים מכל מיני שאלות וכדו', ומי שעוקב אחרי הודעותי לא נראה לי שיכול להסתפק בזה.
אולם אני עדיין חושב, וכך אני משתדל לנהוג, שהתועלת הגדולה ביותר שיכול חונך להעניק לחניך, זה את התחושה הפשוטה והבריאה ששכלו מוגבל, ואינו יכול הכל [צריך אומץ בשביל זה מול החניך, כי הרבה פעמים הצוות החינוכי פשוט פוחד מהכישרון של התלמיד ומחניף לו - (התלמידים מזהים את זה, וזה לא מוסיף להם הערכה)].
הדבר ברור, שמי שחושב שהשכל שלו מספיק בשביל לשפוט מנקודת מבטו את כל מה שמתרחש והתרחש בעולם הוא קרוב להיות לקוי בנפשו [וגם בשכלו], ואם כן, איך יתכן לחשוב שתהיה גישה חינוכית שדוגלת לגדל את התחושה הזאת? [איך עושים את זה, זה כבר שאלה אחרת, כי זה ענין של 'חינוך', צריך לחנך לזה, לא להצהיר את זה באזני התלמיד, ולא להשפיל את כבודו].
אני שמח לשמוע.
אם כי אני ועוד הרבה מחברי, לא היינו מסתפקים בתשובות כאלה בגיל הבחרות.
בפרט הנקודה של לסמוך על מישהו אחר שהוא גדול ממני, כמעט לא תופסת היום אצל הצעיר המחפש.
עם זאת זה שהאמונה במהותה היא במקום גבוה מהשאלות (בלי קשר ללסמוך על גדול ממני),
דוקא מבינים מאוד, אבל זה חויה שצריך להגיע אליה לבד ולא לקבל אותה מאחרים.
אני אשמח לשמוע את דעתך.
ואגב, כפי שהדגשתי זה לא נוגע דוקא לאמונה, אלא גם לתורה תפילה ובעצם כל דבר אלוקי.
אני רוצה לחדד:
מה שכתבתי שקשה לסמוך על מישהו אחר שגדול ממני, לא מגיע מחוסר אימון בחכמתו או בסמכותו,
אלא מתוך רצון לחיבור חזק לדברים.
חוויה וחיבור של הנפש לדברים עצמם, אמונה תורה מצוות, לא יכולה להיווצר מהסתמכות על אחר.
אמנם כפי שכתבתי מתוך החיפוש של החיבור הזה, עולה החוויה של חוסר ההשגה, שנותנת את הנשגבות.
לענ''ד תפקידו של המשגיח לדאוג שהחיפוש יהיה אמיתי ושלא יתקע בתפיסה הצעירה שאפשר להבין הכל במובן הארצי של הדברים.
מה שכתבתי שקשה לסמוך על מישהו אחר שגדול ממני, לא מגיע מחוסר אימון בחכמתו או בסמכותו,
אלא מתוך רצון לחיבור חזק לדברים.
חוויה וחיבור של הנפש לדברים עצמם, אמונה תורה מצוות, לא יכולה להיווצר מהסתמכות על אחר.
אמנם כפי שכתבתי מתוך החיפוש של החיבור הזה, עולה החוויה של חוסר ההשגה, שנותנת את הנשגבות.
לענ''ד תפקידו של המשגיח לדאוג שהחיפוש יהיה אמיתי ושלא יתקע בתפיסה הצעירה שאפשר להבין הכל במובן הארצי של הדברים.
הנופל אמר:חוויה וחיבור של הנפש לדברים עצמם, אמונה תורה מצוות, לא יכולה להיווצר מהסתמכות על אחר.
אין לי זמן להאריך בנושא חשוב זה כעת.
אולם בקצרה: הכרה, חוויה, וחיבור - הם עיקר החינוך, והוא עיקר תפקידו של משגיח וכל מחנך באשר הוא.
כבר כתבתי בהודעתי הראשונה, שעיקר האמונה נובעת מחיבור והכרה מבפנים.
הנידון שלנו היה כאשר מתעוררות שאלות חיצוניות, מחקריות, וכדו', שבזה לפעמים יש כח לערער על אמונה הבאה מכח חיבור. ולזה עוזרת מחד - ההסתכלות על חכמי החכמים שהיו רגועים עם האמונה הזאת, ומצד שני - ההכרה ששכלי אינו כלי כזה מוצלח בשביל לעבור איתו את כל מבוכות המחקר והעיון.
תעבור בבקשה שוב על רצף ההודעות ותראה את הדברים אל נכון.
ספר וסופר אמר:הנידון שלנו היה כאשר מתעוררות שאלות חיצוניות, מחקריות, וכדו', שבזה לפעמים יש כח לערער על אמונה הבאה מכח חיבור. ולזה עוזרת מחד - ההסתכלות על חכמי החכמים שהיו רגועים עם האמונה הזאת, ומצד שני - ההכרה ששכלי אינו כלי כזה מוצלח בשביל לעבור איתו את כל מבוכות המחקר והעיון.
אני לא רוצה לגזול מזמנך היקר.
אבל על זה בדיוק כתבתי שהסתמכות על אחר לא פותרת את הערעור הנ''ל.
ואגב, לא נשמע לי בכלל לומר לתלמיד ולעצמנו(!) שהשכל שלנו לא כזה מוצלח בשביל לעבור איתו את המבוכות,
מה לעשות שזה השכל שלנו ואיתו אנחנו תקועים, גם אם הוא לא משיג הכל.
צריכים לתת כלים להבין איך אני מתמודד עם זה שהשכל שלי הוא כזה, מה המשמעות של זה, ולמה זה כך.
צריך לזכור: אף אחד לא מגיע היום לערער סמכות של חכמים ממנו, זה לא דור של כופרים.
כל מה שרוצים זה שהדברים יהיו שייכים גם אלינו.
מה עוזרת לי חכמתם של הגדולים ממני, אם בי היא לא נוגעת.
הנופל אמר:מה עוזרת לי חכמתם של הגדולים ממני, אם בי היא לא נוגעת.
אין ספק שכדי להשיג חיבור היא לא עוזרת, אבל היא כן עוזרת כדי להזהיר אותך לא לזלזל, ולא ליפול בפח הכפירה שטמנו מחברים כופרים שלא טעמו רוחניות.
אם יש רצון לחיבור, מסתמא הדרך בסופו של דבר תהיה בלימוד..
דבריך עמוקים ועיקריים ודרושים הרבה עיון והבנה, עכ"פ עיין בעלי שור ח"ב שמדבר באחד ועדים באמונה, שם הוא אומר שאדם יכול לחיות באמונה גדולה ואמיתית ולהגיע לדרגות אמיתיות ברוחניות, אבל אמונה זהו "רגש" זה כח רגשי שפועל אצל האדם ואמנם אפשר לתחזק אותו ע"י השכל אבל הוא רגש, וביום מן הימים יכול האדם להגיע למצב חיצוני או פנימי שהרגש יבש ואיננו או המציאות שלפניו טופחת על לבו, ואז האדם מוצא את עצמו בעולם ללא אמונה, הדבר מפחיד למתבונן, ואז האדם צריך לחפש משהו אחר להישען עליו, ואין לו משען אחר, אי לכך הוא קובע שם ולדעתי לאדם עובד הדבר חשוב ביותר היינו שעל האדם לעבוד להשיג את האמונה ע"י השכל שהשכל הוא עובדה וזה כבוד ה' וע"י יש מציאות וקביעות, יעויין שם, א"כ לדעתי העסק הוא לא פנימי אלא גם חיצוני, רק אולי הכוונה חיצוני עם כוונה ומטרה לכיוון פנים, ועוד יש לעיין.ספר וסופר אמר:אין לי זמן להאריך בנושא חשוב זה כעת.
אולם בקצרה: הכרה, חוויה, וחיבור - הם עיקר החינוך, והוא עיקר תפקידו של משגיח וכל מחנך באשר הוא.
כבר כתבתי בהודעתי הראשונה, שעיקר האמונה נובעת מחיבור והכרה מבפנים.
הנידון שלנו היה כאשר מתעוררות שאלות חיצוניות, מחקריות, וכדו', שבזה לפעמים יש כח לערער על אמונה הבאה מכח חיבור. ולזה עוזרת מחד - ההסתכלות על חכמי החכמים שהיו רגועים עם האמונה הזאת, ומצד שני - ההכרה ששכלי אינו כלי כזה מוצלח בשביל לעבור איתו את כל מבוכות המחקר והעיון.
תעבור בבקשה שוב על רצף ההודעות ותראה את הדברים אל נכון.
יש הרבה מה להאריך בתגובה להערות שהעירו כאן בחכמה ובשיקול דעת.
אמנם שוב בקצרה [מקוצר הזמן, ולא מחוסר הערכה חלילה]:
חיבור אמיתי לאמונה, הוא בחיבור עמוק לתוכני האמונה, הן ע"י נתינת מהלך שכלי בכל ענין מעניני האמונה, והן בחיבור רגשי וחוויתי לכל חלקי היהדות והדת.
ועיקר עבודת החינוך באמונה הוא יצירת הזדהות עמוקה ושרשית, עם הלך החשיבה, ועם חלקיה ורבדיה של היהדות, לראות שהדברים הגיוניים ומתקבלים על הלב.
ובדברים אלו האריכו כל גדולי עולם בכל הדורות, ובנוגע לשכל באמונה האריך מרן הסבא קדישא מקעלם, בספר חכמה ומוסר חלק א', מאמרים לז - נ, ועיקר הדברים שהוא מאריך בהם הוא במה שהוא קורא בלשונו - קירוב השכל אל האמונה, ומובטח לכל המעיין שם למצוא רוב נחת, ומי כמוהו דאג לקרב ולהתאים את החינוך לדור החדש.
ובמסגרת זו, ראוי ורצוי להרחיב את הדברים מאוד, עד שכל תלמיד ששומע את המחנך ירגיש היטב איך השכל שלו מתמלא, מתרחב, ובא היטב על סיפוקו, ועוד הרבה יותר ממה שהוא דרש והעלה בדעתו בתחילה.
אמנם, חלק בלתי נפרד מהענקת חווית היהדות לתלמיד, הוא החוויה וההכרה הפשוטה, שהדברים עצמם, עומקם ורומם הוא הרבה מעבר למה ששכלו מסוגל להכיל [ואין בזה שום סתירה למה שהוא כן יכול ומחוייב להכיל]. ואין שום צורך להקטין את המשכיל לצורך כך, אלא להגדיל ולהרחיב את המושכל, עד שהתלמיד אומר - 'די לי במה שנאמר עד כאן, אין צורך להרחיב יותר' - ובלבו מכה שורש, ההכרה הפשוטה שהדברים לכשעצמם גדולים עמוקים ורמים עד מאוד.
והנה, אין זה אומר, שההכרה בגבול השכל אומרת שהגבול הזה ישאר לעולם על מתכונתו הנוכחית, אדרבה, מצוה וחובה להרחיב את הגבול, להעמיק ולגדול עד אין חקר, אולם בשביל זה גם צריכה להיות הכרה ברורה שכדי לזכות לזה צריך עמל רב, ושעות רבות של עיון נכון וזך וכולא האי ואולי.
אולם בלא להעניק את ההכרה הפשוטה הזאת, ובלא חינוך לענוה ויראה מדברי החכמה, הרי אתה מגדל דור מטומטם וחסר דרך ארץ ומעצורים, שאין לו שום תחושה בגבול שהוגבל בו שכלו, וכל תלמיד בינוני מרגיש שהוא יכול לחקור למשל את מהות הצמצום ולהחליט אם זה כפשוטו או לאו כפשוטו, ויכול לפתוח כל ספר שהוא בלי שום הדרכה ובלי לקבל מאף אחד אחר, ועל זה נאמר במסילת ישרים - על הכסילים הגאוותנים 'שרק מעט קט נפקחו עיניהם וכבר חכמי החכמים שוים להם בלבם'.
ושוב בקצרה לענין החקירות השכליות החיצוניות:
כאשר לומדים מסילת ישרים ומקבלים ממנו הארה אינסופית על החיים עצמם, ואחר כך מעמיקים בספר דעת תבונות ומקבלים הארות שכליות ותובנות ישרות עמוקות באמונה שלא העלנו בדעתנו מעולם, ואח"כ מציצים בספר אדיר במרום ומבינים כמה שכלנו מוגבל וקטן, כבר לא כל כך מפריעה השאלה למה הוא היה צריך לחבר ק"נ פרקי תהלים כדוד המלך, ע' תיקוני זהר כרשב"י, ותקט"ו תפילות כמשה רבנו - גם אם אין לי תשובה ברורה לשאלה הזאת.
וכדי להרגע וכדי לא לסמוך על השיפוט שלי לבד, אני יביט ימין ושמאל, ואראה את גדולי החכמים שכבר נתקעה אמונתם בליבי, כהגר"א וגדולי החסידות, ואראה איך התייחסו לדבריו בכל הכבוד והביטול, וממילא ליבי רגוע ושליו, למרות שלא קיבלתי תשובות לשאלותי.
ואדרבה, ההכרה הפשוטה הזאת, שווה הרבה יותר מהתשובות שכן יש על השאלות הללו.
ולדוגמא: על נושא רשב"י והזוהר הקדוש, נשאלת השאלה איך יתכן שיש שם שמות של אמוראים? - ובכן, ר' חיים ויטל אומר שרשב"י דיבר עם הנשמות שלהם טרם נוצרו, והבני יששכר [כך ראיתי מובא - לא בדקתי] אומר שהזוהר באמת התחבר לפני מאות שנים על ידי נשמות התנאים והאמוראים שהתגלו למי שכתב את הזוהר בפועל. - איך שלא יהיה, משקל התשובות הללו בתורת 'תשובות' ל'שאלות' שכליות מחקריות, אין בהם בכדי לחזק את האמונה למי שלא שייך באמת למהותו של הזוהר עצמו.
אמנם שוב בקצרה [מקוצר הזמן, ולא מחוסר הערכה חלילה]:
חיבור אמיתי לאמונה, הוא בחיבור עמוק לתוכני האמונה, הן ע"י נתינת מהלך שכלי בכל ענין מעניני האמונה, והן בחיבור רגשי וחוויתי לכל חלקי היהדות והדת.
ועיקר עבודת החינוך באמונה הוא יצירת הזדהות עמוקה ושרשית, עם הלך החשיבה, ועם חלקיה ורבדיה של היהדות, לראות שהדברים הגיוניים ומתקבלים על הלב.
ובדברים אלו האריכו כל גדולי עולם בכל הדורות, ובנוגע לשכל באמונה האריך מרן הסבא קדישא מקעלם, בספר חכמה ומוסר חלק א', מאמרים לז - נ, ועיקר הדברים שהוא מאריך בהם הוא במה שהוא קורא בלשונו - קירוב השכל אל האמונה, ומובטח לכל המעיין שם למצוא רוב נחת, ומי כמוהו דאג לקרב ולהתאים את החינוך לדור החדש.
ובמסגרת זו, ראוי ורצוי להרחיב את הדברים מאוד, עד שכל תלמיד ששומע את המחנך ירגיש היטב איך השכל שלו מתמלא, מתרחב, ובא היטב על סיפוקו, ועוד הרבה יותר ממה שהוא דרש והעלה בדעתו בתחילה.
אמנם, חלק בלתי נפרד מהענקת חווית היהדות לתלמיד, הוא החוויה וההכרה הפשוטה, שהדברים עצמם, עומקם ורומם הוא הרבה מעבר למה ששכלו מסוגל להכיל [ואין בזה שום סתירה למה שהוא כן יכול ומחוייב להכיל]. ואין שום צורך להקטין את המשכיל לצורך כך, אלא להגדיל ולהרחיב את המושכל, עד שהתלמיד אומר - 'די לי במה שנאמר עד כאן, אין צורך להרחיב יותר' - ובלבו מכה שורש, ההכרה הפשוטה שהדברים לכשעצמם גדולים עמוקים ורמים עד מאוד.
והנה, אין זה אומר, שההכרה בגבול השכל אומרת שהגבול הזה ישאר לעולם על מתכונתו הנוכחית, אדרבה, מצוה וחובה להרחיב את הגבול, להעמיק ולגדול עד אין חקר, אולם בשביל זה גם צריכה להיות הכרה ברורה שכדי לזכות לזה צריך עמל רב, ושעות רבות של עיון נכון וזך וכולא האי ואולי.
אולם בלא להעניק את ההכרה הפשוטה הזאת, ובלא חינוך לענוה ויראה מדברי החכמה, הרי אתה מגדל דור מטומטם וחסר דרך ארץ ומעצורים, שאין לו שום תחושה בגבול שהוגבל בו שכלו, וכל תלמיד בינוני מרגיש שהוא יכול לחקור למשל את מהות הצמצום ולהחליט אם זה כפשוטו או לאו כפשוטו, ויכול לפתוח כל ספר שהוא בלי שום הדרכה ובלי לקבל מאף אחד אחר, ועל זה נאמר במסילת ישרים - על הכסילים הגאוותנים 'שרק מעט קט נפקחו עיניהם וכבר חכמי החכמים שוים להם בלבם'.
ושוב בקצרה לענין החקירות השכליות החיצוניות:
כאשר לומדים מסילת ישרים ומקבלים ממנו הארה אינסופית על החיים עצמם, ואחר כך מעמיקים בספר דעת תבונות ומקבלים הארות שכליות ותובנות ישרות עמוקות באמונה שלא העלנו בדעתנו מעולם, ואח"כ מציצים בספר אדיר במרום ומבינים כמה שכלנו מוגבל וקטן, כבר לא כל כך מפריעה השאלה למה הוא היה צריך לחבר ק"נ פרקי תהלים כדוד המלך, ע' תיקוני זהר כרשב"י, ותקט"ו תפילות כמשה רבנו - גם אם אין לי תשובה ברורה לשאלה הזאת.
וכדי להרגע וכדי לא לסמוך על השיפוט שלי לבד, אני יביט ימין ושמאל, ואראה את גדולי החכמים שכבר נתקעה אמונתם בליבי, כהגר"א וגדולי החסידות, ואראה איך התייחסו לדבריו בכל הכבוד והביטול, וממילא ליבי רגוע ושליו, למרות שלא קיבלתי תשובות לשאלותי.
ואדרבה, ההכרה הפשוטה הזאת, שווה הרבה יותר מהתשובות שכן יש על השאלות הללו.
ולדוגמא: על נושא רשב"י והזוהר הקדוש, נשאלת השאלה איך יתכן שיש שם שמות של אמוראים? - ובכן, ר' חיים ויטל אומר שרשב"י דיבר עם הנשמות שלהם טרם נוצרו, והבני יששכר [כך ראיתי מובא - לא בדקתי] אומר שהזוהר באמת התחבר לפני מאות שנים על ידי נשמות התנאים והאמוראים שהתגלו למי שכתב את הזוהר בפועל. - איך שלא יהיה, משקל התשובות הללו בתורת 'תשובות' ל'שאלות' שכליות מחקריות, אין בהם בכדי לחזק את האמונה למי שלא שייך באמת למהותו של הזוהר עצמו.
נבשר אמר:עכ"פ עיין בעלי שור ח"ב שמדבר באחד ועדים באמונה, שם הוא אומר שאדם יכול לחיות באמונה גדולה ואמיתית ולהגיע לדרגות אמיתיות ברוחניות, אבל אמונה זהו "רגש" זה כח רגשי שפועל אצל האדם ואמנם אפשר לתחזק אותו ע"י השכל אבל הוא רגש
זה לא בדיוק מה שהוא אומר שם, הוא אומר [עמוד רצ] שרוב העולם 'מאמינים מתוך רגש', ועל זה אומר שצריך לעגן את זה בשכל, ומסקנתו 'אם אדם בונה אמונתו בשכל ורגש גם יחד הוא יכול להגיע לוודאות באמונתו'.
עכ"פ גם רגש וגם שכל, שניהם אינם הגדרה של 'אמונה', אולי זה הגדרה איך אני יודע שהאמונה אמתית האם ברגש או בשכל, אולם ההגדרה הכי קרובה למושג 'אמונה' זה 'תפיסת הדעת את המציאות', תפיסת הדעת באופן הנוגע לחיים ולכלל המציאות כולה. האמונה היא הפירוש של החיים עצמם על קרבם וכרעם, ולהגדיר 'חיים' כ'שכל' או 'רגש' זה פחות ממצחיק.
הרב ולבה זצ"ל עצמו, בספרים ומאמרים אחרים, לא כל כך משתמש במילים 'שכל ורגש' ביחס לאמונה, ובבית המדרש שממנו הוא צמח דיברו יותר על 'שכל וחוש', שהצירוף שלהם לכאורה נכנס במילה 'הכרה'.
כך הוא זצ"ל פותח את הועדים על אמונה - 'אנחנו מכירים את הקב"ה מתוך שלש התגלויות'. המילים הללו מבחינתי הם כלל האמונה כולה, הכרת הקב"ה מתוך התגלותו.
הארכתי בזה מעט, לאחרונה, בהודעה זו ואילך.
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=9&t=7586#p99409
כמה שאתה צודק. בדור האינטרנט רבים הצעירים שנחשפים לחקירות חיצוניות, ושום ענבל או מרצה בערכים לא באמת יצליח ליישב על ליבם את הרהורי הספיקות והשאלות לגמרי, בלי לחדד להם לאמץ את הנקודה החשובה שהיטבת לפורטה.ספר וסופר אמר:אשמח לשמוע אם יש ליהושע ענבל מה לעזור בענין.
אני אישית לא כל כך חסיד של הגישה האמונית שלו, אבל זה ענין של טעם.
[כזכור לי, הוא מתעסק בשאלה הזאת בספרו תורה שבעל פה סמכותה ודרכיה, ומביא את גישתו של הבני יששכר, לעומתו יש את גישתו של ר' חיים ויטל בהקדמה לעץ חיים, שלמיעוט זכרוני אני לא חושב שהוא עסוק בה].
על כל פנים, עיקר הענין באמונה, היא לא בחיפוש תשובות לשאלות, אלא בחיבור והכרה באמיתות הדבר, באופן ששאלות לא מפריעות - יהיו התשובות מה שיהיו.
ולגבי השאלה שהלא כבר נחשפת וכו', אין כאן שאלה הגיונית, אלא שאלה של הרגעת הלב בדבר, ולי מספיק מה שכל גדולי עולם שבכל הדורות האחרונים, כולל גדולי הפוסקים כהבית יוסף והמגן אברהם המהר"ל מפראג והרמ"ע מפאנו, מקבלים את כל דברי הזוהר הקדוש כחז"ל לכל דבר, ואת דברי האר"י הקדוש כתורה מן השמים - והגר"א חצב מלבו בחכמה זו כחצי מליון מילים, בעוד שבביאוריו בנגלה קימץ ביותר - אותי הדבר הזה מרגיע למול זבוב מות המבאיש מביע שמן רוקח.
וכדאי מאוד להתרגל להישען על חכמים ממך במקום שברור שהם צודקים, גם אם השכל הפרטי שלך לא כל כך מבין את המהלך בדברים, זה עוזר בהמון דברים בחיים, ומפנה את הלב לעסוק בדברים המתאימים לך באמת.
[לדעתי, זה אחד העיקרים החשובים בנושא 'חינוך לאמונה', שהרבה טועים שצריך להעניק לאמונה חסינות שכלית, ולא מבינים שבד בבד עם זה צריך להעניק לחניך את ההכרה הפשוטה ששכלו לא יכול לשפוט הכל, ודי בהכרה פשוטה בנכונות הדברים לכשעצמם. דבר זה חשוב מאוד גם לבחורים ואברכים ולא רק לילדים].
כל הכבוד @סופר וספר על הודעה זו ועל שאר ההודעות באשכול
אין דבר כזה אמונה עם חסינות שכלית! תמיד יעלו ספיקות אחרים ולא הכל מתיישב על הלב הכל בלי לאמץ גם את הנקודה החשובה שעמד עליה @סופר וספרהנופל אמר:ספר וסופר אמר:אשמח לשמוע אם יש ליהושע ענבל מה לעזור בענין.
אני אישית לא כל כך חסיד של הגישה האמונית שלו, אבל זה ענין של טעם.
מהיכרות שלי עם כתביו בכל החלק המחקרי שלו ישנה את התופעה עליה כתבת.
אמנם כאחד שגדל בקרב תלמידי החזו''א יש לו גם את החלק הקדוש של התורה, המורם מכל השאלות.
אני מקוה שהתנסחתי נכון.
ספר וסופר אמר:ולגבי השאלה שהלא כבר נחשפת וכו', אין כאן שאלה הגיונית, אלא שאלה של הרגעת הלב בדבר, ולי מספיק מה שכל גדולי עולם שבכל הדורות האחרונים, כולל גדולי הפוסקים כהבית יוסף והמגן אברהם המהר"ל מפראג והרמ"ע מפאנו, מקבלים את כל דברי הזוהר הקדוש כחז"ל לכל דבר, ואת דברי האר"י הקדוש כתורה מן השמים - והגר"א חצב מלבו בחכמה זו כחצי מליון מילים, בעוד שבביאוריו בנגלה קימץ ביותר - אותי הדבר הזה מרגיע למול זבוב מות המבאיש מביע שמן רוקח.
וכדאי מאוד להתרגל להישען על חכמים ממך במקום שברור שהם צודקים, גם אם השכל הפרטי שלך לא כל כך מבין את המהלך בדברים, זה עוזר בהמון דברים בחיים, ומפנה את הלב לעסוק בדברים המתאימים לך באמת.
[לדעתי, זה אחד העיקרים החשובים בנושא 'חינוך לאמונה', שהרבה טועים שצריך להעניק לאמונה חסינות שכלית, ולא מבינים שבד בבד עם זה צריך להעניק לחניך את ההכרה הפשוטה ששכלו לא יכול לשפוט הכל, ודי בהכרה פשוטה בנכונות הדברים לכשעצמם. דבר זה חשוב מאוד גם לבחורים ואברכים ולא רק לילדים].
אני לא יודע מה הגיל שלך, אבל לדעתי דבריך אינם רלוונטים לדור הצעיר.
גדל כאן דור שחושב על הכל אחרת, מה שעוזר לך לא יעזור להם.
אל תיפול בטעות שנפלו בה הרבה מהמשגיחים שאיבדו את הרלוונטיות שלהם בגלל אי הכרה בתהליכים הללו.
דרורי אמר:אין דבר כזה אמונה עם חסינות שכלית! תמיד יעלו ספיקות אחרים ולא הכל מתיישב על הלב הכל בלי לאמץ גם את הנקודה החשובה שעמד עליה @סופר וספר
זה נשמע כמו חולשה שכלית בלית ברירה, אבל מסתמא אתה מתכוון 'לאמץ את הנקודה' מתוך הכרה והבנה שכלית שזה הדבר החכם והנכון לעשותו.
טוב לא לפניי הספר, אעיין בזה בעז"ה מחר אבל כמדומה כך היה כתוב אולי במקום אחר אעיין בזה, לדעתי אולי אני טועה שכל הכוונה זה לא תרגיל מתמטי חשבוני זה בנוי על חוש, היינו עובדה, למשל יש לך ידיעה ברורה במקום שבו היית היום, זוהי עובדה, וזה ידוע עוד לפני שאדם חושב ע"ז זה במודע, עכשיו לימדונו בעלי המוסר שהכל בנוי על חוש היינו כח הציור, והיינו למשל על האדם להעמיד לפניו ציור ברור איך שהוא היה באותו מקום שהיה, ולצייר לפניו כאילו חי, כשאדם עושה את זה כח הציור שלו עובד, אבל הקליטה של הדבר הוא בשכל נטו, והרושם שנשאר בנפש הוא קליטה של הדבר בשכל, בשונה מרגש שזה יותר שייך לחוויה של האמונה היינו שהוא מעמיד את עצמו באמונה שהוא מושגח וכדו', כנ"ל לגבי חקירות האמונה בשכל, היינו להבין שלפי חוקי העולם אין דבר שנברא ממילא, וזה חוק טבע של העולם, אין תוצאה בלי סיבה, והציור בזה, כנ"ל לגבי בורא שברא דבר מסוים מוכרח מזה שהיוצר והבורא אינו מוגבל כי הוא ברא את הדבר, שזה נמי ברמה של הציור של הדבר אבל זה נקלט בשכל, כמו הבנה בגמ' במיגו או מוחזק זה ציור שבו נתפס השכל, בשונה מרגש שלדבר כמעט ואין ציור שהוא פנימי פנימי.ספר וסופר אמר:זה לא בדיוק מה שהוא אומר שם, הוא אומר [עמוד רצ] שרוב העולם 'מאמינים מתוך רגש', ועל זה אומר שצריך לעגן את זה בשכל, ומסקנתו 'אם אדם בונה אמונתו בשכל ורגש גם יחד הוא יכול להגיע לוודאות באמונתו'.
עכ"פ גם רגש וגם שכל, שניהם אינם הגדרה של 'אמונה', אולי זה הגדרה איך אני יודע שהאמונה אמתית האם ברגש או בשכל, אולם ההגדרה הכי קרובה למושג 'אמונה' זה 'תפיסת הדעת את המציאות', תפיסת הדעת באופן הנוגע לחיים ולכלל המציאות כולה. האמונה היא הפירוש של החיים עצמם על קרבם וכרעם, ולהגדיר 'חיים' כ'שכל' או 'רגש' זה פחות ממצחיק.
הרב ולבה זצ"ל עצמו, בספרים ומאמרים אחרים, לא כל כך משתמש במילים 'שכל ורגש' ביחס לאמונה, ובבית המדרש שממנו הוא צמח דיברו יותר על 'שכל וחוש', שהצירוף שלהם לכאורה נכנס במילה 'הכרה'.
כך הוא זצ"ל פותח את הועדים על אמונה - 'אנחנו מכירים את הקב"ה מתוך שלש התגלויות'. המילים הללו מבחינתי הם כלל האמונה כולה, הכרת הקב"ה מתוך התגלותו.
הארכתי בזה מעט, לאחרונה, בהודעה זו ואילך.
עכשיו במה שהגדרת תפיסת הדעת, אבל זה גופא כל תפיסה בדעת מורכבת ע"י חלק השכל שבאדם, וכן חלק הרגש שבאדם, שאדם בנוי משכל ורגש, כמדומה יש כזה משפט הדעת זה החלק שמחבר בין השכל לרגש, אבל ההגעה לתפיסה הזאת יכולה להיות בשכל מוחלש ורגש מרובה, וזה הכוונה לבנות אמונה ע"פ שכל בניתוק מהחוויה הרגשית, למשל דוגמא זוהי עובדה שלא ניתן לערער עליה שמבחינה היסטורית עובדתית מציאותית יהודים שמורים על דת שו"ע ומאמינים 2000 שנה, זוהי עובדה שעל האדם לחזור ולשנן ולהתבונן בה ולצייר את זה לפניו כמה הדבר מוכרח שהיה וא"א אחרת, ברמה שעד שמישהו יכחיש אותה הוא מטורף שיוצא מן העולם (ויעויין קצת קשור בגמ' על ר' אליעזר בן דורדיא, על אדם שחוטא שקולט את המציאות של חטא בעולם, בתפיסה של אדם היינו שהוא יוצא מהעולם ואין לו שום מקום בעולם, לכן פנה להרים בקשו רחמים היינו שיהיה לו מציאות פה בעולם, ושם ראשו בן ברכיו חזר למצב של עובר שאין לו מציאות פה, והוא ממילא היה חייב למות, כי אם הוא לא היה מת הוא לא חי במציאות אלא בעולם דמיוני), וזה מבלי החוויה הרגשית שיש לאדם בזה שאיך אני יכול במוחי לשנות איזה הבנה בעניין, שגדולים וטובים ממני לא חשבו, אני שכ"כ חסר וכדו', זוהי עובדה שהיה מציאות של מעמד הר סיני וכדו', יעויין בכוזרי והספרים מלאים מזה, ועוד יעויין באחד מהספרים של אורי זוהר שם הוא מתאר חזרה בתשובה ע"י השכל בלבד בלבד, ואדרבא הוא אמר כל הזמן שברגש הוא לא חזר שלא מאמין, אבל השכל קובע עובדה, ועוד דבר שקשור, היחס שיש לאדם בשכל שלו הוא משהו אובייקטיבי לא אישי, כללי שכולם שייכים לזה, ומי שלא מופקע מהמציאות, אדם חושב בתור מישהו חיצוני שלא קשור לאישיות שלו, ואותה מחשבה שחושב נתפסת כמשהו אבסולוטי, רגש תמיד נתפס בשייכות אישית, שאדם מתרגש במשהו שנוגע אליו ומתייחס אליו, למשל מרגש אותו שהוא מושגח, וכו', לכך על האדם להעמיד את האמונה בשכל היינו שהיא תקבע בו באופן שלא תלוי באישיות שלו ובמצב הנפשי בו הוא נמצא, אלא זוהי עובדה גמורה כמו שעכשיו יש חושך, שזה בנוי על חוש כפי שכתבתי קודם, אבל הקליטה של הדבר היא בשכל, וידוע מה שאמר הסבא מקלם כמדומה זה הנוסח המרחק באדם בין המח ללב הוא כמו בין ראובן לשמעון, ומפליא הדבר למתבונן, ממש ב' בני אדם, אולי אני טועה ולא יגעתי כל צרכי, אבל בינתיים כן נראה לי.
כבוד הרב @נבשר שליט"א, אריכות דבריך ותיאורך הובנו היטב.
אמנם, יש כאן נקודה עמוקה שאני מסתובב סביבה בהודעותי שכנראה לא הובנה עדיין כל הצורך, ולכן אנסה להגדירה מכיוון אחר.
כל הדיונים שאתה דן בהם, ונראה שגם בהם דן הרב וולבה בקטע המדובר, ועליהם אמר הרב זוהר מה שאמר [שכל משנתו היא בעצם חזרה על מה ששמע אצל זילברמן, שכך הם אוחזים - שהאמונה היא שכל נטו] - היא מתוך תפיסה מסוימת על האמונה, שהרבה עסוקים עמה בדורות האחרונים. ואני בא להדגיש אופן אחר של אמונה [שלדעתי כך היא תפיסת התורה ותפיסת חז"ל וכל גדולי עולם שעסקו בענין זה מעולם - כולל הרב ולבה זצ"ל], שמאיר הרבה מהערפל שיש סביב לסוגיא יסודית זו.
התפיסה ההמונית על האמונה, היא דיון [חיצוני] על קיומם של 'עובדות', נכון/לא נכון, היה/לא היה, יש/אין.
ובאמת, כאשר יש דיון על עובדה [למשל מעמד הר סיני] האם היא היתה או לא, ברור ופשוט שהשכל הוא הכלי הנכון לברר עובדה זו. ולכאורה אין מקום לרגש לקבוע כאן כלום - מה זה אומר 'אני מרגיש שהיה מעמד הר סיני'? זה מקסימום השערה/משאלת לב/תחושה עמוקה נפשית וכו' וכו', שכל אלו לא מהווים שום בסיס לדיון אמיתי, לקבוע על פיהם שום ענין בעולם, ק"ו בענינים כל כך גדולים ורמים ומקיפים, שאין לרגש של האדם שום זכות דיבור.
אולם, רחוק מאוד מכך היא אמונת התורה. חיוב האמונה על פי התורה, הוא לא להאמין 'עובדות נכונות', אלא לגשת לעולם באופן הנכון. והיינו שהאמונה היא גישה למציאות, כפי איך שהאמת של התורה מציגה אותה.
אין שום מקום בתנ"ך שהמילה אמונה מצורפת לאות 'ש', כי למשפט 'אני מאמין ש...' אין שום ערך בתורה, כי מה איכפת לי התפיסות התאורתיות שלך, את מי זה מעניין?
אמונה בתורה מצורפת לאות 'ב', להאמין בתורה מן השמים - זה אופן של גישה לתורה, להאמין בשכר ועונש - זה אופן של גישה למעשים, להאמין בתחיית המתים ובגאולה העתידה - זה קביעת יחס להיסטוריה כולה, לעצמות האדם, למקרי חיים ומות וכו' וכו'. ק"ו בן בנו של ק"ו, הגישה לאלוקי השמים והארץ שהיא אמונה 'בו', ולא אמונה 'ש'הוא ישנו וכו'.
הגע עצמך, מה עניינם של 'עיקרי אמונה'? אם זה ענין של מידע נכון, למה להאמין שהיה לבן הארמי הוא לא 'עיקר'? וכי מותר לכפור בזה? אלא מה תאמר, שזה כלול בכפירה בתורה, אם כן הרי כל עניני האמונה כתובים בתורה, אז למה צריך לעשות מהם עיקר בפני עצמו? ומה זה האמונה בהשגחה והיכולת והחידוש וכו' וכו'?
אמנם כל העיקרים כל חד לפי שיטתו, הם כולם יוצרים יחס וגישה לדברים מסוימים, שעצם הגישה המסוימת היא מה שנקרא 'לחיות באמונה' - צדיק באמונתו יחיה.
והדבר הזה הוא 'תפיסה', 'אופן של חיים' [לא 'על פי' מה שהאמונה מחייבת, אלא חיים בתוך עולם 'מחודש' ומושגח וכו' וכו' שזה גישה נפשית/רגשית/שכלית/חוויתית וכו' - כל מה שחיים תודעתיים כוללים].
בשביל זה דבר ראשון צריך להכיר את האמונה, דהיינו להכיל את המשמעות הכלולה בעיקרי האמונה, להכיר את הבורא, להכיר את חווית הלימוד מתוך אמונה שהכל דברי אלקים חיים בלי פקפוק, להכיר את ההשגחה, להתפלל מתוך אמונה, וכו' וכו'.
אחרי שהאדם חי באמונה זמן ראוי, הוא כבר לא כל כך מסתפק על עיקריה, ולא דחוף לו לחפש ראיה על קיום העובדות הנ"ל.
וזה מה שאמרתי על אברהם אבינו, שעד ההתגלות הוא דן על העובדות אבל אחרי ההתגלות אז הוא נכנס לעסק האמונה, כי אז הוא הכיר את בוראו, ועל זה נאמר והאמין בה', וכן בישראל - אחרי ההתגלות נאמר - ויאמינו בה' ובמשה עבדו.
- - -
ברצוני עוד למלא את דברי, אולם אני חייב לסיים כאן בינתיים, יש מספיק במה להתבונן.
אמנם, יש כאן נקודה עמוקה שאני מסתובב סביבה בהודעותי שכנראה לא הובנה עדיין כל הצורך, ולכן אנסה להגדירה מכיוון אחר.
כל הדיונים שאתה דן בהם, ונראה שגם בהם דן הרב וולבה בקטע המדובר, ועליהם אמר הרב זוהר מה שאמר [שכל משנתו היא בעצם חזרה על מה ששמע אצל זילברמן, שכך הם אוחזים - שהאמונה היא שכל נטו] - היא מתוך תפיסה מסוימת על האמונה, שהרבה עסוקים עמה בדורות האחרונים. ואני בא להדגיש אופן אחר של אמונה [שלדעתי כך היא תפיסת התורה ותפיסת חז"ל וכל גדולי עולם שעסקו בענין זה מעולם - כולל הרב ולבה זצ"ל], שמאיר הרבה מהערפל שיש סביב לסוגיא יסודית זו.
התפיסה ההמונית על האמונה, היא דיון [חיצוני] על קיומם של 'עובדות', נכון/לא נכון, היה/לא היה, יש/אין.
ובאמת, כאשר יש דיון על עובדה [למשל מעמד הר סיני] האם היא היתה או לא, ברור ופשוט שהשכל הוא הכלי הנכון לברר עובדה זו. ולכאורה אין מקום לרגש לקבוע כאן כלום - מה זה אומר 'אני מרגיש שהיה מעמד הר סיני'? זה מקסימום השערה/משאלת לב/תחושה עמוקה נפשית וכו' וכו', שכל אלו לא מהווים שום בסיס לדיון אמיתי, לקבוע על פיהם שום ענין בעולם, ק"ו בענינים כל כך גדולים ורמים ומקיפים, שאין לרגש של האדם שום זכות דיבור.
אולם, רחוק מאוד מכך היא אמונת התורה. חיוב האמונה על פי התורה, הוא לא להאמין 'עובדות נכונות', אלא לגשת לעולם באופן הנכון. והיינו שהאמונה היא גישה למציאות, כפי איך שהאמת של התורה מציגה אותה.
אין שום מקום בתנ"ך שהמילה אמונה מצורפת לאות 'ש', כי למשפט 'אני מאמין ש...' אין שום ערך בתורה, כי מה איכפת לי התפיסות התאורתיות שלך, את מי זה מעניין?
אמונה בתורה מצורפת לאות 'ב', להאמין בתורה מן השמים - זה אופן של גישה לתורה, להאמין בשכר ועונש - זה אופן של גישה למעשים, להאמין בתחיית המתים ובגאולה העתידה - זה קביעת יחס להיסטוריה כולה, לעצמות האדם, למקרי חיים ומות וכו' וכו'. ק"ו בן בנו של ק"ו, הגישה לאלוקי השמים והארץ שהיא אמונה 'בו', ולא אמונה 'ש'הוא ישנו וכו'.
הגע עצמך, מה עניינם של 'עיקרי אמונה'? אם זה ענין של מידע נכון, למה להאמין שהיה לבן הארמי הוא לא 'עיקר'? וכי מותר לכפור בזה? אלא מה תאמר, שזה כלול בכפירה בתורה, אם כן הרי כל עניני האמונה כתובים בתורה, אז למה צריך לעשות מהם עיקר בפני עצמו? ומה זה האמונה בהשגחה והיכולת והחידוש וכו' וכו'?
אמנם כל העיקרים כל חד לפי שיטתו, הם כולם יוצרים יחס וגישה לדברים מסוימים, שעצם הגישה המסוימת היא מה שנקרא 'לחיות באמונה' - צדיק באמונתו יחיה.
והדבר הזה הוא 'תפיסה', 'אופן של חיים' [לא 'על פי' מה שהאמונה מחייבת, אלא חיים בתוך עולם 'מחודש' ומושגח וכו' וכו' שזה גישה נפשית/רגשית/שכלית/חוויתית וכו' - כל מה שחיים תודעתיים כוללים].
בשביל זה דבר ראשון צריך להכיר את האמונה, דהיינו להכיל את המשמעות הכלולה בעיקרי האמונה, להכיר את הבורא, להכיר את חווית הלימוד מתוך אמונה שהכל דברי אלקים חיים בלי פקפוק, להכיר את ההשגחה, להתפלל מתוך אמונה, וכו' וכו'.
אחרי שהאדם חי באמונה זמן ראוי, הוא כבר לא כל כך מסתפק על עיקריה, ולא דחוף לו לחפש ראיה על קיום העובדות הנ"ל.
וזה מה שאמרתי על אברהם אבינו, שעד ההתגלות הוא דן על העובדות אבל אחרי ההתגלות אז הוא נכנס לעסק האמונה, כי אז הוא הכיר את בוראו, ועל זה נאמר והאמין בה', וכן בישראל - אחרי ההתגלות נאמר - ויאמינו בה' ובמשה עבדו.
- - -
ברצוני עוד למלא את דברי, אולם אני חייב לסיים כאן בינתיים, יש מספיק במה להתבונן.
אני מצטט רק חלק יען אריכות הקורא לצטט הכל, רק זה מסתמא חלק התורף של דבריך, או שורה קודם, עכ"פ שוב דבריך דורשים התבוננות, אבל חלק כבר הבנתי קודם, אבל שוב מאברהם אבינו למדנו דרך האמונה היינו לשונך העובדות ואח"כ ההכרה, אתה טוען שצריך לעבוד על הכרה, אבל לכאו' זה שלב ב', דבר שני אני לא חולק עליך במה שכתבת ש"הציץ עליו בעל הבירה" שזה האמונה היינו הגעה של בורא העולם לעולמו של אברהם אבינו (אל יחשוב הקורא שאני מדבר על אאע"ה המדובר הוא עלינו בחוויה שלי), היינו כניסה לתוך עולמו וזה התגלות אמיתית וזה נבואה שבורא העולם מדבר בתוך עולם הנברא, אם כי אתה לא לוקח את זה ממש לנבואה, אני מסכים אותך שאמונה שייך במסוים לחיים כמש"כ "צדיק באמונתו יחיה" היינו דרגה בעצם החיים שהכל נמצא שם, אבל לדעתי עדיין בזה כיוון הרב וולבה שאם אדם חי בתוך המציאות הזה שהיא מציאות אמיתית, יכול לבוא יום שחייו הפנימיים שכל עניין האמונה היא חיים פנימיים, כבר לא כמו שהיו מכמה סיבות חיצוניות ופנימיות וחיצוניות שמשפיעות על פנימיותו, ואז יש דרישה פנימית לשנות את התפיסה, לאדם כזה אין במה להיאחז אם חייו היו "חיי אמונה" שהשתא לא מאיר לו אור האמונה, והוא נמצא בעולם של חלל מאמונה, ופה נמצא העוגן השכלי,ספר וסופר אמר:בשביל זה דבר ראשון צריך להכיר את האמונה, דהיינו להכיל את המשמעות הכלולה בעיקרי האמונה, להכיר את הבורא, להכיר את חווית הלימוד מתוך אמונה שהכל דברי אלקים חיים בלי פקפוק, להכיר את ההשגחה, להתפלל מתוך אמונה, וכו' וכו'.
אחרי שהאדם חי באמונה זמן ראוי, הוא כבר לא כל כך מסתפק על עיקריה, ולא דחוף לו לחפש ראיה על קיום העובדות הנ"ל.
וזה מה שאמרתי על אברהם אבינו, שעד ההתגלות הוא דן על העובדות אבל אחרי ההתגלות אז הוא נכנס לעסק האמונה, כי אז הוא הכיר את בוראו, ועל זה נאמר והאמין בה', וכן בישראל - אחרי ההתגלות נאמר - ויאמינו בה' ובמשה עבדו.
- - -
ברצוני עוד למלא את דברי, אולם אני חייב לסיים כאן בינתיים, יש מספיק במה להתבונן.
אוקיי אני עכשיו קולט סדר הדברים, חידשת פה שאמונה זה הכרה וחוויה וכו', עדיין אחרי זה אני טוען את טענתי, ואגב כמדומה שמושג חיים יותר שייך לרגש מאשר לשכל או אולי יותר נכון שייך יותר לחלק הלבבי של האדם מאשר לחלק השכל, ויש עוד לעיין בזה.
ועוד דבר חידושך בקהילת זילברמן לא ידוע לי, אשמח שתרחיב במסגרת המאפשרת בלי שיגררו את העניין לקהילתיות וביקורתיות.
ועוד דבר קטן שלא סותר את דבריך, המהר"ל אומר שאמונה זה לשון המשכה, לדעתי הכוונה אחר שהדבר נקבע במוח או בדעה, כח האמונה זה למשוך את הדבר למציאות ולחיות פה.
על מה אתה מדבר?נבשר אמר:דבר חידושך בקהילת זילברמן לא ידוע לי,
נושאים דומים
- תגובות
- 2
- צפיות
- 100